המשנה היומית של היום
טהרות ג׳:ח׳ - ד׳:א׳
The Mishnah Yomi for Monday, March 15, 2027 is טהרות ג׳:ח׳ - ד׳:א׳
משנה א
Mishnayos Taharos Perek 3 Mishnah 8
טהרות פרק ג׳ משנה ח׳
משנה ב
Mishnayos Taharos Perek 4 Mishnah 1
טהרות פרק ד׳ משנה א׳
ברטנורא
הזורק. ככר לבין המטפחות – there is no difference whether he threw a ritually pure loaf among ritually impure keys, or whether he threw impure keys among the [ritually pure] loaves, and it is not known if the loaf came in contact with/touched the ritually impure keys, the loaf is ritually pure, for the [anonymous] Tanna/teacher of this Mishnah holds that someone who throws is like one who lacks the awareness/knowledge to be interrogated.
ר' יהודה אומר ככשר לבין המפתחות טמא – for Rabbi Yehuda holds that a person who throws (whether impure keys or loaves) has awareness/knowledge to be interrogated, and his [status of] doubt makes him ritually impure. However, when he threw [a ritually impure key among the loaves], it (i.e., the loaf) is ritually pure, since the defilement does not come to rest in a place but rather passes over the ritually pure [loaf], its doubt is [presumed to be] ritually pure. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda. And the [ritually pure] loaf and the [ritually impure] keys that our Mishnah uses, the same law applies for all the rest of the things that are thrown, but because it is the practice of people to throw a loaf and keys one to the other, because of that, [the Mishnah] took this [example].
הזורק. ככר לבין המפתחות. לא שנא זרק ככר טהור לבין מפתחות טמאות, ולא שנא זרק מפתחות טמאות לבין הככרות, ולא נודע אם נגע הככר הטהור במפתחות הטמאות, טהור הככר, דסבירא ליה להאי תנא זורק כמי שאין בו דעת לישאל דמי:
ר׳ יהודה אומר ככר לבין המפתחות טמא. דסבירא ליה לרבי יהודה זורק כמי שיש בו דעת לישאל דמי, וספיקו טמא. מיהו כשזרק [מפתח טמא בין ככרות], טהור, הואיל והטומאה אינה נחה במקום אלא עוברת על הטהור, ספקו טהור. ואין הלכה כר׳ יהודה. וככר ומפתחות דנקט במתניתין, הוא הדין לכל שאר דברים הנזרקים, אלא משום דאורחייהו דאינשי לזרוק ככר ומפתחות זה לזה, משום הכי נקט הני:
שאלות נפוצות על משנה יומית
מה זה משנה יומית?
משנה יומית היא תוכנית לימוד יומית שבה המשתתפים לומדים שתי משניות (יחידות לימוד מתוך המשנה) בכל יום. באמצעות תוכנית זו, ניתן להשלים את כל המשנה בתוך כשש שנים.
מהי המשנה?
המשנה היא האוסף הכתוב המשמעותי הראשון של המסורת שבעל פה היהודית, והיא מהווה את הבסיס לתלמוד. היא נערכה סביב שנת 200 לספירה, וכוללת תורות ודיונים בהלכה מפי רבנים שונים.
מי החל את תוכנית משנה יומית?
בשנת 1934, הגאון מקוז’יגלוב, רב אריה צבי פרומר, שהחליף את רב מאיר שפירא (מייסד הדף היומי) בראשות ישיבת חכמי לובלין, יזם את מחזור לימוד משנה יומית, בהתמקדות בסדר זרעים וסדר טהרות. לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנת 1947, הרחיב רב יונה שטנצל, תלמידו של רב פרומר, את התוכנית, וקרא ללימוד מקיף של ששה סדרי משנה. הרעיון של לימוד שתי משניות ביום זכה לתמיכתם של דמויות כמו רב איסר זלמן מלצר, הרב מטשעבין, והרבי מגור, מה שסימן את ראשיתה הרשמית של משנה יומית.
כמה זמן לוקח להשלים את המשנה בעזרת משנה יומית?
באמצעות תוכנית משנה יומית, ניתן להשלים את המשנה בתוך כשש שנים בקירוב.
האם כל אחד יכול להצטרף למשנה יומית?
כן, כל מי שמעוניין ללמוד משנה יכול להתחיל את מחזור משנה יומית. אין צורך בידע מוקדם, ומתחילים מוזמנים בברכה.
האם עלי לדעת עברית כדי ללמוד משנה יומית?
אף שהמשנה נכתבה במקורה בעברית, קיימים תרגומים ופירושים רבים בשפות שונות, המנגישים אותה לכל מי שמעוניין ללמוד.
האם יש שעה מסוימת ביום ללימוד משנה יומית?
אין שעה קבועה. המשתתפים יכולים לבחור את השעה המתאימה ביותר ללוח הזמנים שלהם.
האם אפשר ללמוד משנה יומית בקבוצה?
כן, קהילות ובתי כנסת רבים מארגנים מפגשי לימוד קבוצתיים למשנה יומית. לימוד בקבוצה יכול לשפר את ההבנה ולחזק את תחושת החברות.
מה קורה אם פספסתי יום?
אם פספסתם יום, תוכלו להשלים את הפער על ידי לימוד המשניות שהוחמצו לצד לימוד היום הנוכחי, או על ידי הקדשת זמן נוסף עד שתחזרו למסלול.
ברטנורא
תינוק שנמצא בצד עיסה – a ritually impure child that is found at the side of started dough and a piece of this started dough was in his hand.
ר' מאיר מטהר – Rabbi Meir according to his reasoning who took into consideration the minority (i.e., the possibility of the rarer cases) and held that the majority of small children slap the started dough, and perhaps he himself took the risen dough and defiled the started dough, but the minority [of young children] do not slap but perhaps a ritually pure person took it and gave it to him, this started dough remains in the presumption of ritual purity, for this minority is near to a presumption and the majority was impaired/weakened, and it was half-and-half and that is ritually pure regarding a young child who lacks the awareness/knowledge to be interrogated.
וחכמים מטמאים – according to their rationale that they are not concerned about a minority, for most young children slap [the dough]. And the Halakha is according to the Sages.
נקירת – there are small incisions/pickings in the started dough on account of the hens that pecked in it.
שינגבו את פיהן בארץ – it is the manner of hens after they drank [water], they dry their mouths on the ground. Therefore, if there is land that forms a partition between the liquids to the loaves [of dough] in order that they can dry their mouths on it after they drank, the loaves [of dough] are ritually pure. But if not, they are impure, for they were defiled with impure liquids that were in the mouths of the hens. But even though that when the land forms a partition, we are doubtful if their mouths were dried or not, this is a doubtful defilement in a matter that there isn’t awareness/knowledge to be interrogated, and its doubt is [nevertheless deemed] ritually pure.
שהוא פיקח – for it is not his manner to drink all the time that he finds food [to consume]. For he (i.e., Rabbi Eliezer ben Yaakov) says that whenever liquids are found but food is not always found. And the Halakha is according to Rabbi Eliezer ben Yaakov.
תינוק שנמצא בצד עיסה. תינוק טמא שנמצא. בצד עיסה טהורה וחתיכה של עיסה זו בידו:
ר׳ מאיר מטהר. ר׳ מאיר לטעמיה דחייש למיעוטא וסבר דרוב תינוקות מטפחים בעיסה, ושמא לקח הוא עצמו את הבצק וטימא את העיסה, ומיעוט אין מטפחים ושמא אדם טהור לקח ונתן לו, ועיסה זו בחזקת טהרה עומדת, סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא, והוי פלגא ופלגא וטהור לענין תינוק שאין בו דעת לישאל:
וחכמים מטמאים. לטעמייהו דלא חיישי למיעוטא, ורוב תינוקות מטפחים. והלכה כחכמים:
נקירת. נקבים נקבים יש בעיסה מחמת התרנגולים שנקרו בה:
שינגבו את פיהם בארץ. דרך התרנגולים לאחר ששתו מנגבין פיהן בארץ, הילכך אם יש קרקע מפסקת בין משקין לככרות כדי שיוכלו לנגב בה פיהן לאחר ששתו, הככרות טהורים. ואם לאו, טמאים, שהרי נטמאו במשקין טמאים שהיה בפיהן של תרנגולים. ואע״ג דבשיש קרקע מפסקת מספקא לן אם נגבו פיהן אם לא, הוי ספק טומאה בדבר שאין בו דעת לישאל, וספיקו טהור:
שהוא פקח. ואין דרכו לשתות כל זמן שהוא מוצא לאכול, שהוא אומר כל שעה משקין מצויין ואין כל שעה אוכלין מצויין. והלכה כרבי אליעזר בן יעקב: