המשנה היומית של היום
מנחות ו׳:א׳ - ו׳:ב׳
The Mishnah Yomi for Tuesday, June 17, 2031 is מנחות ו׳:א׳ - ו׳:ב׳
משנה א
Mishnayos Menachos Perek 6 Mishnah 1
מנחות פרק ו׳ משנה א׳
משנה ב
Mishnayos Menachos Perek 6 Mishnah 2
מנחות פרק ו׳ משנה ב׳
ברטנורא
בזה יפה כח המזבח – it was not necessary to teach this, for we see that in this, the power of the altar is greater, and it is a simple matter. But rather to include the individual who gives a freewill offering of wine to altar without a sacrifice, so that you should not say that he drips it over the burnt-offerings on the fire, and it is completely burned and the power of the altar is not greater in this, it comes to teach us that this is not the case, but rather, he offers the libation like other libations and goes down to the pit by the side of the altar into which the remainder of the libations were poured, that is like two perforations/incisions that were in the altar and they would go down below until the foundation, in order that the power of the altar would be greater.
ובזה יפה כח הכהנים – to include the two [loaves of] bread of Atzeret/Shavuot, if he brought them by themselves with out the lambs, that you should not say that they stand for burning but not for consumption since the lambs were not offered up as sacrifices that permit them, it comes to teach us that in this way, the power of he Kohanim was greater forever, for they stood for consumption and not for burning (see Tractate Menahot 74b).
בזה יפה כח המזבח. לא הוי צריך למיתני, דהא חזינן דבזה יפה כח המזבח ומלתא דפשיטא היא. אלא לאתויי המתנדב יין למזבח בלא קרבן, דלא תימא מזלפו על האישים על האש והוא נשרף וכלה ואין כח מזבח יפה בזה, קמ״ל דלא, אלא מנסכו כשאר נסכים ויורד לשיתין דהיינו כמין שני נקבים שהיו במזבח ויורדים למטה עד היסוד, כדי שיהיה כח המזבח יפה:
ובזה יפה כח הכהנים. לאתויי שתי הלחם של עצרת אם הביאום בפני עצמן בלא כבשים, דלא תימא לשריפה עומדות ולא לאכילה כיון שלא קרבו כבשים שמתירים אותם, קמשמע לן דבזה יפה כח כהנים לעולם דלאכילה עומדות ולא לשריפה:
שאלות נפוצות על משנה יומית
מה זה משנה יומית?
משנה יומית היא תוכנית לימוד יומית שבה המשתתפים לומדים שתי משניות (יחידות לימוד מתוך המשנה) בכל יום. באמצעות תוכנית זו, ניתן להשלים את כל המשנה בתוך כשש שנים.
מהי המשנה?
המשנה היא האוסף הכתוב המשמעותי הראשון של המסורת שבעל פה היהודית, והיא מהווה את הבסיס לתלמוד. היא נערכה סביב שנת 200 לספירה, וכוללת תורות ודיונים בהלכה מפי רבנים שונים.
מי החל את תוכנית משנה יומית?
בשנת 1934, הגאון מקוז’יגלוב, רב אריה צבי פרומר, שהחליף את רב מאיר שפירא (מייסד הדף היומי) בראשות ישיבת חכמי לובלין, יזם את מחזור לימוד משנה יומית, בהתמקדות בסדר זרעים וסדר טהרות. לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנת 1947, הרחיב רב יונה שטנצל, תלמידו של רב פרומר, את התוכנית, וקרא ללימוד מקיף של ששה סדרי משנה. הרעיון של לימוד שתי משניות ביום זכה לתמיכתם של דמויות כמו רב איסר זלמן מלצר, הרב מטשעבין, והרבי מגור, מה שסימן את ראשיתה הרשמית של משנה יומית.
כמה זמן לוקח להשלים את המשנה בעזרת משנה יומית?
באמצעות תוכנית משנה יומית, ניתן להשלים את המשנה בתוך כשש שנים בקירוב.
האם כל אחד יכול להצטרף למשנה יומית?
כן, כל מי שמעוניין ללמוד משנה יכול להתחיל את מחזור משנה יומית. אין צורך בידע מוקדם, ומתחילים מוזמנים בברכה.
האם עלי לדעת עברית כדי ללמוד משנה יומית?
אף שהמשנה נכתבה במקורה בעברית, קיימים תרגומים ופירושים רבים בשפות שונות, המנגישים אותה לכל מי שמעוניין ללמוד.
האם יש שעה מסוימת ביום ללימוד משנה יומית?
אין שעה קבועה. המשתתפים יכולים לבחור את השעה המתאימה ביותר ללוח הזמנים שלהם.
האם אפשר ללמוד משנה יומית בקבוצה?
כן, קהילות ובתי כנסת רבים מארגנים מפגשי לימוד קבוצתיים למשנה יומית. לימוד בקבוצה יכול לשפר את ההבנה ולחזק את תחושת החברות.
מה קורה אם פספסתי יום?
אם פספסתם יום, תוכלו להשלים את הפער על ידי לימוד המשניות שהוחמצו לצד לימוד היום הנוכחי, או על ידי הקדשת זמן נוסף עד שתחזרו למסלול.
ברטנורא
אלו מנחות נקמצות – the meal-offering of fine flour, its dough is grabbed, and the meal-offering prepared/fried in a flat pan and the meal-offering prepared/fried in a deep pan, and the loaves and wafers, that is basked, they crumble them after their being baked. But the meal-offering of fine flour is written explicitly, קמיצה/a handful (Leviticus 2:2: “[and present it to Aaron’s sons, the priests.] The priest shall scoop out of it a handful/וקמץ משם מלא קמצו of its choice flour and oil, as well all of its frankincense,” and the others are written as אזכרה /a token portion (Leviticus 2:2: “and this token portion [he shall turn into smoke on the altar, as a gift of pleasing odor to the LORD],” and this אזכרה/token portion is the handful [of meal-offering].
מנחת גוים או נשים – who made a free-will offering of one of these.
מנחת העומר – אזכרה/this token portion is written regarding it (Leviticus 2:16: “And the priest shall turn a token portion of it into smoke: some of the grits and oil, with all of the frankincense, as a gift to the LORD.”).
מנחת חוטא וקנאות – it is written regarding them קמיצה/grabbing a handful (see Leviticus 5:12: “He shall bring it to the priest, and the priest shall scoop out of it a handful as a token portion of it, and turn it into smoke on the altar.”).
מנחת חוטא של כהנים נקמצת – even though the meal-offering of the Kohen is burned entirely, as it is written (Leviticus 6:16): “So, too, every grain offering of a priest shall be a whole offering: it shall not be eaten,” nonetheless, it requires taking a handful.
והקומץ קרב לעצמו והשיריים קרבן לעצמן – but according to the first Tanna/teacher, the meal-offering of the Kohen is not taken in a handful, but rather is offered in smoke as it is, for he holds that all meal-offerings where the residue/remnants are consumed is taken in a handful but its residue/remnants which are consumed are not taken in a handful. But the Halakha is according to the first Tanna/teacher.
אלו מנחות נקמצות. מנחת סולת נקמצת עיסה, ומנחת מחבת ומרחשת וחלות ורקיקים דהיינו מאפה, פותתן לאחר אפייתן. ובמנחת סולת כתיבה קמיצה בהדיא, ובאינך כתיב אזכרה, ואזכרה היינו קומץ:
מנחת גוים או נשים. שהתנדבו אחת מאלו:
מנחת העומר. אזכרה כתיב בה:
מנחת חוטא וקנאות. כתיב בהו קמיצה:
מנחת חוטא של כהנים נקמצת. אע״ג דמנחת כהן נשרפת כולה כדכתיב (ויקרא ו׳) וכל מנחת כהן כליל תהיה, מכל מקום בעיא קמיצה:
והקומץ קרב לעצמו והשיריים קרבין לעצמן. אבל לתנא קמא אין מנחת כהן נקמצת אלא נקטרת כמות שהיא, דסבר כל מנחה ששייריה נאכלים נקמצת ושאין שייריה נאכלים אינה נקמצת. והלכה כתנא קמא: