המשנה היומית של היום
עדיות ד׳:ב׳ - ד׳:ג׳
The Mishnah Yomi for Thursday, December 26, 2030 is עדיות ד׳:ב׳ - ד׳:ג׳
משנה א
Mishnayos Eduyos Perek 4 Mishnah 2
עדיות פרק ד׳ משנה ב׳
משנה ב
Mishnayos Eduyos Perek 4 Mishnah 3
עדיות פרק ד׳ משנה ג׳
ברטנורא
הבקר לעניים הבקר (this Mishnah is also taught in Tractate Peah, Chapter 6, Mishnah 1)– he who renounced ownership for the poor but not for the rich, the law of renunciation applies to him, and he is not liable for gleanings, forgotten produce, the corner or the field nor for tithes, as it is written (Leviticus 19:10): ”[You shall not pick your vineyard bare, or gather the fallen fruit of your vineyard;] you shall leave them for the poor and the stranger…” What is the meaning of “you shall leave them?” It teaches about another form of leaving, that is renunciation of ownership like this, just as it is for the poor and not for the rich, so renunciation of ownership is for the poor and not for the rich.
עד שיפקיר אף לעשירים כשמטה – as it is written (Exodus 23:11): “But in the seventh you shall let it rest and lie fallow…” What does it mean “and lie fallow?” It comes to teach on another form of lying fallow, that is, a renunciation of ownership which is like the Seventh year. Just as the Seventh year is for the poor and for the rich, so too, renunciation of ownership is for the poor and for the rich.
כל עומרי השדה של קב קב – if each of all the sheaves in the field were one kab, and one was four kabim and he forgot that one, that is forgetting. More than this, it is not forgetting, and similarly, if all the sheaves were two kabs and one was eight kabs and he forgot it, that is also forgetfulness. More than this is not forgetfulness.
הפקר לעניים הפקר. מי שהפקיר לעניים ולא לעשירים, דין הפקר יש לו, ואינו חייב בלקט שכחה ופאה ולא במעשרות, דכתיב בלקט ופאה (ויקרא י״ט:י׳) לעני ולגר תעזוב אותם, מה תלמוד לומר תעזוב אותם, לימד על עזיבה אחרת, דהיינו הפקר שהיא כזו, מה זו לעניים ולא עשירים, אף הפקר לעניים:
עד שיפקיר אף לעשירים כשמיטה. דכתיב (שמות כ״ג:י״א) והשביעית תשמטנה ונטשתה, מה תלמוד לומר ונטשתה, לימד על נטישה אחרת, דהיינו הפקר, שהיא כשביעית, מה שביעית לעניים ולעשירים אף הפקר לעניים ולעשירים:
כל עומרי השדה של קב קב. אם היו כל עומרי השדה כל אחד מהן קב ואחד של ארבעת קבין, ושכחו, הרי זה שכחה, יותר על כן אינו שכחה. וכן אם היו כל. העומרים שני קבין ואחד משמונה קבין, ושכחו, הרי זה שכחה, יתר על כן אינה שכחה:
שאלות נפוצות על משנה יומית
מה זה משנה יומית?
משנה יומית היא תוכנית לימוד יומית שבה המשתתפים לומדים שתי משניות (יחידות לימוד מתוך המשנה) בכל יום. באמצעות תוכנית זו, ניתן להשלים את כל המשנה בתוך כשש שנים.
מהי המשנה?
המשנה היא האוסף הכתוב המשמעותי הראשון של המסורת שבעל פה היהודית, והיא מהווה את הבסיס לתלמוד. היא נערכה סביב שנת 200 לספירה, וכוללת תורות ודיונים בהלכה מפי רבנים שונים.
מי החל את תוכנית משנה יומית?
בשנת 1934, הגאון מקוז’יגלוב, רב אריה צבי פרומר, שהחליף את רב מאיר שפירא (מייסד הדף היומי) בראשות ישיבת חכמי לובלין, יזם את מחזור לימוד משנה יומית, בהתמקדות בסדר זרעים וסדר טהרות. לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנת 1947, הרחיב רב יונה שטנצל, תלמידו של רב פרומר, את התוכנית, וקרא ללימוד מקיף של ששה סדרי משנה. הרעיון של לימוד שתי משניות ביום זכה לתמיכתם של דמויות כמו רב איסר זלמן מלצר, הרב מטשעבין, והרבי מגור, מה שסימן את ראשיתה הרשמית של משנה יומית.
כמה זמן לוקח להשלים את המשנה בעזרת משנה יומית?
באמצעות תוכנית משנה יומית, ניתן להשלים את המשנה בתוך כשש שנים בקירוב.
האם כל אחד יכול להצטרף למשנה יומית?
כן, כל מי שמעוניין ללמוד משנה יכול להתחיל את מחזור משנה יומית. אין צורך בידע מוקדם, ומתחילים מוזמנים בברכה.
האם עלי לדעת עברית כדי ללמוד משנה יומית?
אף שהמשנה נכתבה במקורה בעברית, קיימים תרגומים ופירושים רבים בשפות שונות, המנגישים אותה לכל מי שמעוניין ללמוד.
האם יש שעה מסוימת ביום ללימוד משנה יומית?
אין שעה קבועה. המשתתפים יכולים לבחור את השעה המתאימה ביותר ללוח הזמנים שלהם.
האם אפשר ללמוד משנה יומית בקבוצה?
כן, קהילות ובתי כנסת רבים מארגנים מפגשי לימוד קבוצתיים למשנה יומית. לימוד בקבוצה יכול לשפר את ההבנה ולחזק את תחושת החברות.
מה קורה אם פספסתי יום?
אם פספסתם יום, תוכלו להשלים את הפער על ידי לימוד המשניות שהוחמצו לצד לימוד היום הנוכחי, או על ידי הקדשת זמן נוסף עד שתחזרו למסלול.
ברטנורא
הכל מודים שהוא מותרת – for it known that the fetus completed its months.
ואפרוח שיצא – everyone admits/agrees that it is prohibited because of the moving creatures of the birds.
השוחט חיה ועוף (this part of the Mishnah is also taught in Tractate Betzah, Chapter 1, Mishnah 2) – who comes to slaughter beasts and fowl on Holy Days and they took counsel in the Jewish court how one might do this.
ב"ש אומרים – The Jewish court teaches him that he may slaughter [the animal] ab initio and dig with a mattock/pronged-tool stuck into the ground that he has while it is still daylight, that is to say, he should from the place where it is stuck and bring up dirt and cover it (i.e., the blood]. And we are speaking of that which is stuck in crushed/loose earth that is suitable for covering which is not lacking crushing/pounding.
דקר – a peg which we stick into the ground; the language of (Numbers 25:8): “[He followed the Israelite into the chamber] and stabbed both of them…”
שאפר כירה מוכן הוא – it does not refer to the matters of the Schools of Shammai and Hillel but rather it is an independent matter of its own and this is how it should be understood: the ashes of the stove may be regarded as set in readiness. And it is not taught that it was heated from the Eve of the Holy Day, but if it was heated on the Holy Day, it is prohibited as we cannot say that from the day before, our mind was upon it. And if it is appropriate to roast an egg in it, for still there are hot ashes/embers, it is permitted to cover it. Since one can turn it over to roast it an egg, we can take it also and cover it.
הכל מודים שהיא מותרת. והוא שיודע בעובר שכלו לו חדשיו:
ואפרוח שיצא. הכל מודים שהוא אסור, משום שרץ העוף:
השוחט חיה ועוף. הבא לשחוט חיה ועוף ביום טוב, ימלך בבית דין כיצד יעשה:
בית שמאי אומרים. בית דין מורים לו שישחוט לכתחלה ויחפור בדקר נעוץ שיש לו מבעוד יום, כלומר שיעקור אותו ממקום נעיצתו ויעלה עפר ויכסה בו. ומיירי כשהוא נעוץ בעפר תיחוח הראוי לכסות, שאינו מחוסר כתישה:
דקר. יתד שנועצין בארץ. לשון וידקור את שניהם [במדבר כ״ה]:
שאפר כירה מוכן הוא. לאו אמלתייהו דבית שמאי ובית הלל קאי, אלא מלתא באנפה נפשיה היא. והכי קאמר, ואפר כירה מוכן הוא, ולא שנו אלא שהוסק מערב יום טוב, אבל הוסק ביום טוב, אסור, דליכא למימר מאתמול דעתיה עלויה. ואם ראוי לצלות בו ביצה, שעדיין הוא רמץ חם, מותר לכסות בו. איידי דחזי להפוכי בו לצלות בו ביצה, שקיל ליה נמי ומכסה בו: