המשנה היומית של היום
עדיות א׳:ח׳ - א׳:ט׳
The Mishnah Yomi for Wednesday, December 11, 2030 is עדיות א׳:ח׳ - א׳:ט׳
משנה א
Mishnayos Eduyos Perek 1 Mishnah 8
עדיות פרק א׳ משנה ח׳
משנה ב
Mishnayos Eduyos Perek 1 Mishnah 9
עדיות פרק א׳ משנה ט׳
ברטנורא
הפורט סלע ממעות מעשר שני – whomever has Second Tithe copper coins and comes to exchange them for a silver Sela must come up to Jerusalem because of the burden of the path.
בית שמאין אומרים בכל הסלע מעות – if one comes to exchange them, he can exchange all of them and give coins for the entire Sela.
ובית הלל אומרים – he cannot exchange other than half of them, for when he comes to Jerusalem, he will need pennies/small coins immediately to purchase the needs of the meal, and if everyone would run to the money-changer to exchange, the small coins/pennies would increase in value and it would be found that the Second Tithe [value] would be lost. Therefore, he should bring small coins/pennies with them to spend partially, and when they run out, he can exchange the silver that is in his hand little by little. A Shekel is one-half of a Sela.
אין מחללין כסף ופירות על כסף – Whomever has one-half a Denar of silver of [Second] Tithe, and produce of [Second] Tithe that are worth one-half a Denar, he should not combine them together to change for a Denar.
וחכמים מתירים – In such a manner through combining produce, since he only has one-half a Denar of silver, but to exchange a silver Denar and produce that is worth a Denar for one-half a Sela whih two Denarim, the Sages admit that we do not exchange. And the Halakha is according to the Sages.
הפורט סלע ממעות מעשר שני. מי שיש לו מעות נחשת של מעשר שני ובא לפורטן בסלע כסף להעלות לירושלים מפני משאוי הדרך:
בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות. אם בא לפורטן, יכול הוא לפרוט כולן, ונותן מעות בשביל כל הסלע:
ובית הלל אומרים. לא יפרוט אלא חציין. שכשיבוא לירושלים יהיה צריך לפרוטות מיד לקנות צרכי סעודה, ואם ירוצו הכל אצל שולחני לפרוט יוקירו הפרוטות, ונמצא מעשר שני נפסד. לפיכך ישא פרוטות עמהן להוציא במקצת, ולכשיכלו יפרוט בכסף שבידו מעט מעט. שקל הוא חצי סלע:
אין מחללין כסף ופירות על כסף. מי שיש לו חצי דינר כסף של מעשר, ופירות של מעשר שוים חצי דינר, לא יצרפם יחד לחללם על דינר:
וחכמים מתירים. בכהאי גוונא על ידי צירוף פירות, כיון שאין לו אלא חצי דינר כסף. אבל לחלל דינר כסף, ופירות שוין דינר, על חצי סלע שהוא שני דינרין, מודים חכמים שאין מחללים. והלכה כחכמים:
שאלות נפוצות על משנה יומית
מה זה משנה יומית?
משנה יומית היא תוכנית לימוד יומית שבה המשתתפים לומדים שתי משניות (יחידות לימוד מתוך המשנה) בכל יום. באמצעות תוכנית זו, ניתן להשלים את כל המשנה בתוך כשש שנים.
מהי המשנה?
המשנה היא האוסף הכתוב המשמעותי הראשון של המסורת שבעל פה היהודית, והיא מהווה את הבסיס לתלמוד. היא נערכה סביב שנת 200 לספירה, וכוללת תורות ודיונים בהלכה מפי רבנים שונים.
מי החל את תוכנית משנה יומית?
בשנת 1934, הגאון מקוז’יגלוב, רב אריה צבי פרומר, שהחליף את רב מאיר שפירא (מייסד הדף היומי) בראשות ישיבת חכמי לובלין, יזם את מחזור לימוד משנה יומית, בהתמקדות בסדר זרעים וסדר טהרות. לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנת 1947, הרחיב רב יונה שטנצל, תלמידו של רב פרומר, את התוכנית, וקרא ללימוד מקיף של ששה סדרי משנה. הרעיון של לימוד שתי משניות ביום זכה לתמיכתם של דמויות כמו רב איסר זלמן מלצר, הרב מטשעבין, והרבי מגור, מה שסימן את ראשיתה הרשמית של משנה יומית.
כמה זמן לוקח להשלים את המשנה בעזרת משנה יומית?
באמצעות תוכנית משנה יומית, ניתן להשלים את המשנה בתוך כשש שנים בקירוב.
האם כל אחד יכול להצטרף למשנה יומית?
כן, כל מי שמעוניין ללמוד משנה יכול להתחיל את מחזור משנה יומית. אין צורך בידע מוקדם, ומתחילים מוזמנים בברכה.
האם עלי לדעת עברית כדי ללמוד משנה יומית?
אף שהמשנה נכתבה במקורה בעברית, קיימים תרגומים ופירושים רבים בשפות שונות, המנגישים אותה לכל מי שמעוניין ללמוד.
האם יש שעה מסוימת ביום ללימוד משנה יומית?
אין שעה קבועה. המשתתפים יכולים לבחור את השעה המתאימה ביותר ללוח הזמנים שלהם.
האם אפשר ללמוד משנה יומית בקבוצה?
כן, קהילות ובתי כנסת רבים מארגנים מפגשי לימוד קבוצתיים למשנה יומית. לימוד בקבוצה יכול לשפר את ההבנה ולחזק את תחושת החברות.
מה קורה אם פספסתי יום?
אם פספסתם יום, תוכלו להשלים את הפער על ידי לימוד המשניות שהוחמצו לצד לימוד היום הנוכחי, או על ידי הקדשת זמן נוסף עד שתחזרו למסלול.
ברטנורא
כרשיני תרומה – In Arabic we call it KARS’NA. And they are food for camels but humans do not eat from them other than from need/emergency in the years of famine, and we separate Terumah/priest’s due from them, since they are eaten by humans on occasion from need/emergency, but it is not holy like the rest of the priest’s due/sacred gifts.
שורין – [soak] them in water.
ושפין – on [it is necessary to say – the flesh/skin]
בטהרה – with the washing of the hands, like the law regarding the rest of foods of Priest’s due/Terumah. For mere hands are second-level of uncleanness and they defile the Terumah.
ומאכילין – to cattle
בטומאה – and one does not suspect if he defiles them with his hands at the time of his feeding them to cattle, but all the while that he is not feeding them to cattle, it is prohibited to defile them with his hands.
שורין בטהרה – soaking them in water makes them susceptible to receive defilement, and if he soaks them while in a state of defilement, it is found that he has made them susceptible and their defilement comes as one. This alone is what the School of Hillel prohibits, because of a recognition in order that they would know that they are priest’s due/Terumah.
יאכלו צריד – the language of dryness, like the dry-portion of meal-offerings, which is the place of the meal-offering where oil did not arrive there. Even here, they should be eaten dry, so that liquid would not come upon them at the time of eating, in order that they would not be recognized as susceptible to receive defilement.
כל מעשיהם בטומאה – and even the soaking. But the Halakha is according to the School of Hillel.
כרשיני תרומה. בערבי קורין לה כרסנ״א. והם מאכל לגמלים ואין בני אדם אוכלין מהם אלא מדוחק בשנות רעבון. ומפרישין מהם תרומה, הואיל ונאכלים לאדם לפרקים ע״י הדחק. ואינה קדושה כשאר תרומות:
שורין. אותן במים:
ושפין. על (בשרן) [צ״ל הבשר]: בטהרה:
בנטילת ידים, כדין כל שאר אוכלים של תרומה. שסתם ידים שניות הן ופוסלות את התרומה:
ומאכילין. לבהמה:
בטומאה. ואינו חושש אם מטמא אותן בידים בשעת שמאכילן לבהמה. אבל כל זמן שאינו מאכילן לבהמה, אסור לטמאן בידים:
שורין בטהרה. ששרייתן במים מכשירתן לקבל טומאה, ואם שורה אותן בטומאה נמצא הכשרן וטומאתן באים כאחד. וזה בלבד אוסרים בית הלל, משום היכר כדי שידעו שהן תרומה:
יאכלו צריד. לשון יובש. כמו צריד של מנחות, שהוא מקום של מנחות שלא הגיע שם שמן. אף כאן יאכלו יבשים שלא יהא עליהן משקה בשעת אכילה, כדי שלא יהיה ניכר שהוכשרו לקבל טומאה:
כל מעשיהם בטומאה. ואפילו השרייה. והלכה כבית הלל: