המשנה היומית של היום
שבועות ד׳:ג׳ - ד׳:ד׳
The Mishnah Yomi for Tuesday, November 19, 2030 is שבועות ד׳:ג׳ - ד׳:ד׳
משנה א
Mishnayos Shevuos Perek 4 Mishnah 3
שבועות פרק ד׳ משנה ג׳
משנה ב
Mishnayos Shevuos Perek 4 Mishnah 4
שבועות פרק ד׳ משנה ד׳
ברטנורא
כפרו שניהם כאחת – in an interval equivalent to the time of speaking (“Greetings to you, My teacher.”).
בזה אחר זה – that there was between [the testimony of] this one and [the testimony of] that one more than an interval equivalent to the time of speaking.
הראשון חייב – but the second is exempt, for since the first one denied, the second one is furthermore not appropriate to testify because he is an individual (and testimony requires two or more individuals).
שתיהן חייבות – in the Gemara (Tractate Shevuot 32b-33a) raises the objection – why is the first [set of witnesses] liable, for the second set [of witnesses] exists? For what have the first [set of witnesses] lost through their denial? And it answers that that the our Mishnah is speaking about q case where the witnesses of the second group were related through their wives (see Rashi’s comment: they married two sisters and are not valid as a singular testimony, and they were not valid to testify when the first set [of witnesses] denied [that they knew anything to testify] and their wives were on their deathbeds, for you might have thought that we hold that most people on their deathbeds will die, it was for them as if they [i.e., their wives) had died and the first set [of witnesses] were exempt but the second set exists. It comes to tell us now however that he is not dead. But it is found that only the first set [of witnesses] alone was there at the time of the denial, and therefore, they are liable.
כפרו שניהם כאחד. בתוך כדי דיבור:
בזה אחר זה. שהיה בין זה לזה יותר מכדי דיבור:
הראשון חייב. אבל השני פטור, שכיון שכפר הראשון שוב אין השני ראוי להעיד, שהוא יחידי:
שתיהן חייבות. בגמרא פריך, ראשונה אמאי חייבת הא קיימא כת שניה, ומה הפסידוהו הראשונים בכפירתם. ומשני, דמתניתין איירי כגון שהיו העדים של כת שניה קרובים בנשותיהן, שלא היו כשרים להעיד כשכפרה כת ראשונה, ונשותיהן גוססות. מהו דתימא כיון דקיי״ל רוב גוססים למיתה הוו להו כאילו מתו ותפטר כת ראשונה דהא קיימא שניה, קמ״ל השתא מיהא לא שכוב ונמצא שלא היה שם בשעת כפירה אלא כת ראשונה בלבד, ולפיכך חייבין:
שאלות נפוצות על משנה יומית
מה זה משנה יומית?
משנה יומית היא תוכנית לימוד יומית שבה המשתתפים לומדים שתי משניות (יחידות לימוד מתוך המשנה) בכל יום. באמצעות תוכנית זו, ניתן להשלים את כל המשנה בתוך כשש שנים.
מהי המשנה?
המשנה היא האוסף הכתוב המשמעותי הראשון של המסורת שבעל פה היהודית, והיא מהווה את הבסיס לתלמוד. היא נערכה סביב שנת 200 לספירה, וכוללת תורות ודיונים בהלכה מפי רבנים שונים.
מי החל את תוכנית משנה יומית?
בשנת 1934, הגאון מקוז’יגלוב, רב אריה צבי פרומר, שהחליף את רב מאיר שפירא (מייסד הדף היומי) בראשות ישיבת חכמי לובלין, יזם את מחזור לימוד משנה יומית, בהתמקדות בסדר זרעים וסדר טהרות. לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנת 1947, הרחיב רב יונה שטנצל, תלמידו של רב פרומר, את התוכנית, וקרא ללימוד מקיף של ששה סדרי משנה. הרעיון של לימוד שתי משניות ביום זכה לתמיכתם של דמויות כמו רב איסר זלמן מלצר, הרב מטשעבין, והרבי מגור, מה שסימן את ראשיתה הרשמית של משנה יומית.
כמה זמן לוקח להשלים את המשנה בעזרת משנה יומית?
באמצעות תוכנית משנה יומית, ניתן להשלים את המשנה בתוך כשש שנים בקירוב.
האם כל אחד יכול להצטרף למשנה יומית?
כן, כל מי שמעוניין ללמוד משנה יכול להתחיל את מחזור משנה יומית. אין צורך בידע מוקדם, ומתחילים מוזמנים בברכה.
האם עלי לדעת עברית כדי ללמוד משנה יומית?
אף שהמשנה נכתבה במקורה בעברית, קיימים תרגומים ופירושים רבים בשפות שונות, המנגישים אותה לכל מי שמעוניין ללמוד.
האם יש שעה מסוימת ביום ללימוד משנה יומית?
אין שעה קבועה. המשתתפים יכולים לבחור את השעה המתאימה ביותר ללוח הזמנים שלהם.
האם אפשר ללמוד משנה יומית בקבוצה?
כן, קהילות ובתי כנסת רבים מארגנים מפגשי לימוד קבוצתיים למשנה יומית. לימוד בקבוצה יכול לשפר את ההבנה ולחזק את תחושת החברות.
מה קורה אם פספסתי יום?
אם פספסתם יום, תוכלו להשלים את הפער על ידי לימוד המשניות שהוחמצו לצד לימוד היום הנוכחי, או על ידי הקדשת זמן נוסף עד שתחזרו למסלול.
ברטנורא
ובאו לבית דין והודו פטורים – and even if they denied [that they had testimony about so-and-so] outside of the Jewish court on each oath for no denial outside the Jewish court is considered denial.
כפרו בב"ד חייבין על כל אחת ואחת – as the Biblical verse states (Leviticus 5:5): “When he realizes his guilt in any of these matters,[he shall confess that wherein he has sinned],” to be liable for each and every one.
מה טעם – that they are not liable other than for one [sacrifice] even if they were silent and denied [their knowing anything] at the end, and we don’t say that a denial exists for all of them to make them liable for each and every one (i.e., testimony).
הואיל – but whereas if they denied in the Jewish court the first time, they would not be able to retract and confess, for they already stated that they don’t know any testimony about him, and furthermore, they do not retract and state [testimony]; therefore, even though that they didn’t deny [knowing anything about so-and-so] until the end, all of the oaths were abrogated, except for the first one. For he fact that they were silent initially is denial, they are not worthy to be made to take an oath and if it is not denial, they are sworn in as standing witnesses. And what is an oath upon an oath? By force, when it is written (in Leviticus 5:5): “in any of these matters” – to be liable for each and every one, referring to an oath taken outside the Jewish court and they denied it in the Jewish court as it is written [in Scripture] that he would administer an oath to them when they would come to the Jewish court and they would testify and they would not leave in idleness, and it is appropriate for them to divide if they denied there at first, it would be appropriate to retract and to administer to them an oath.
ובאו לב״ד והודו פטורים. ואפילו כפרו חוץ לבית דין על כל שבועה. שאין כפירה חוץ לב״ד חשובה כפירה:
כפרו בב״ד חייבין על כל אחת ואחת. דאמר קרא (ויקרא ה׳:ה׳) והיה כי יאשם לאחת מאלה, לחייב על כל אחת ואחת:
מה טעם. אין חייבים אלא אחת אפילו שתקו וכפרו לבסוף, ולא אמרינן כפירה קיימא אכולהו לחייבם על כל אחת ואחת:
הואיל. ואילו כפרו בב״ד בפעם ראשונה שוב לא היו יכולין לחזור ולהודות, שכבר הגידו שאינם יודעים לו שום עדות ושוב אין חוזרים ומגידים. הלכך אע״ג דלא כפרו אלא לבסוף, כל השבועות היו לבטלה חוץ מן הראשונה. דאם מה ששתקו בראשונה כפירה היא, שוב אינם ראויים להשביען, ואם אינה כפירה הרי מושבעין ועומדין, ומה זו שבועה על שבועה. על כרחך כי כתיב לאחת לחייב על כל אחת ואחת, אשבועת חוץ לבית דין וכפרו בב״ד כתיב, דשבועות חוץ לבית דין שהיה משביען שיבואו לבית דין ויעידו לא יצאו לבטלה, וראויות לחלק שאם כפרו שם בראשונה היה ראוי לחזור ולהשביען: