Mishnah.org Logo

המשנה היומית של היום

מכות ב׳:ב׳ - ב׳:ג׳

The Mishnah Yomi for Saturday, October 26, 2030 is מכות ב׳:ב׳ - ב׳:ג׳

＜ היום הקודםהיוםלמחרת ＞

משנה א

Mishnayos Makkos Perek 2 Mishnah 2

מכות פרק ב׳ משנה ב׳

2
One who threw a stone into the public domain and killed a person is exiled. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: If after the stone left his hand the other person placed his head out into the public domain and received a blow from the stone, he is exempt, as when he cast the stone into the public domain there was no one there. In the case of one who threw the stone into his courtyard and killed a person, if the victim had permission to enter into there, the murderer is exiled, but if not, he is not exiled, as it is stated with regard to the cities of refuge: “And as one who goes with his neighbor into the forest” (Deuteronomy 19:5), from which it is derived: Just as with regard to a forest, the victim and the assailant both have equal permission to enter there, so too, with regard to all places that the victim and the assailant have permission to enter there, the killer is liable. This serves to exclude the courtyard of the homeowner, where the victim and the assailant do not both have permission to enter there. Since the victim had no right to enter his courtyard, the unintentional murderer is exempt from exile. Abba Shaul says: Another halakha can be derived from that verse: Just as the cutting of wood that is mentioned in the verse is optional, so too, all those liable to be exiled are examples of cases where the unintentional murderer was engaged in an activity that is optional. This serves to exclude a father who strikes his son, and a teacher who oppresses his student, and an agent of the court deputized to flog transgressors. If, in the course of performing the mitzva with which they are charged, they unintentionally murdered the son, the student, or the person being flogged, respectively, they are exempt.
הַזּוֹרֵק אֶבֶן לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָרַג, הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, אִם מִכְּשֶׁיָּצְאתָה הָאֶבֶן מִיָּדוֹ הוֹצִיא הַלָּז אֶת רֹאשׁוֹ וְקִבְּלָהּ, הֲרֵי זֶה פָטוּר. זָרַק אֶת הָאֶבֶן לַחֲצֵרוֹ וְהָרַג, אִם יֵשׁ רְשׁוּת לַנִּזָּק לִכָּנֵס לְשָׁם, גּוֹלֶה. וְאִם לָאו, אֵינוֹ גוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט) וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר, מַה הַיַּעַר רְשׁוּת לַנִּזָּק וְלַמַּזִּיק לִכָּנֵס לְשָׁם, יָצָא חֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁאֵין רְשׁוּת לַנִּזָּק וְלַמַּזִּיק לִכָּנֵס לְשָׁם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, מַה חֲטָבַת עֵצִים רְשׁוּת, יָצָא הָאָב הַמַּכֶּה אֶת בְּנוֹ, וְהָרַב הָרוֹדֶה אֶת תַּלְמִידוֹ, וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין:
ב׳
ברטנורא

זרק את האבן לרשות הרבים – and even though it is close to acting with premeditation, for he should have thought that people would always be found in the public domain. Here we are dealing with a dunghill that was made in the public domain to be removed from there during the daytime and occasionally, it happens that he sits thee, and because of this, he is exiled, but it is not negligence nor is it totally unavoidably preventable (i.e., victim of an accident).

והוציא הלה את ראשו וקבלה פטור – As it is written (Deuteronomy 19:5): “[…the ax-head flies off the handle] and strikes the other [so that he dies. That man shall flee to one of these cities and live].”

אם יש רשות לניזק – if the owner gave him permission to enter

מה חטיבת עצים רשות – if he wants to go up to chop [wood], and if he does not want to, he does not go up.

יצא האב הרודה את בנו – for he is doing a Mitzvah

זרק את האבן לרשות הרבים. ואע״ג דקרוב למזיד הוא, שהיה לו לחשוב שבני אדם מצוים ברשות הרבים תמיד, הכא עסקינן באשפה העשויה ברשות הרבים להפנות בה בלילה, ואינה עשויה להפנות בה ביום וזמנין דמקרי דיתיב בה, ומשום הכי גולה, דלאו פושע הוא ולא אנוס גמור הוא:

והוציא הלה את ראשו וקבלה פטור. דכתיב (דברים י״ט:ה׳) ומצא את רעהו, פרט לממציא את עצמו:

אם יש רשות לניזק. שנתן לו בעל הבית רשות ליכנס:

מה חטיבת עצים רשות. דאי בעי עייל לחטוב ואי בעי לא עייל:

יצא האב הרודה את בנו. דמצוה קא עביד:

משנה ב

Mishnayos Makkos Perek 2 Mishnah 3

מכות פרק ב׳ משנה ג׳

3
The father is exiled to a city of refuge due to his unintentional murder of his son. And the son is exiled due to his unintentional murder of his father. Everyone is exiled due to their unintentional murder of a Jew, and a Jew is exiled due to his unintentional murder of any of them, except for the unintentional murder of a gentile who resides in Eretz Yisrael and observes the seven Noahide mitzvot [ger toshav]. And a ger toshav is exiled only due to his unintentional murder of a ger toshav. A blind person who unintentionally murdered another is not exiled; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says: He is exiled. The enemy of the victim is not exiled, as presumably it was not a completely unintentional act. Rabbi Yosei says: Not only is an enemy not exiled, but he is executed by the court, because his halakhic status is like that of one who is forewarned by witnesses not to perform the action, as presumably he performed the action intentionally. Rabbi Shimon says: There is an enemy who is exiled and there is an enemy who is not exiled. This is the principle: In any case where an observer could say he killed knowingly, where circumstances lead to the assumption that it was an intentional act, the enemy is not exiled, even if he claims that he acted unintentionally. And if it is clear that he killed unknowingly, as circumstances indicate that he acted unintentionally, he is exiled, even though the victim is his enemy.
הָאָב גּוֹלֶה עַל יְדֵי הַבֵּן, וְהַבֵּן גּוֹלֶה עַל יְדֵי הָאָב. הַכֹּל גּוֹלִין עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִשְׂרָאֵל גּוֹלִין עַל יְדֵיהֶן, חוּץ מֵעַל יְדֵי גֵּר תּוֹשָׁב. וְגֵר תּוֹשָׁב אֵינוֹ גוֹלֶה אֶלָּא עַל יְדֵי גֵּר תּוֹשָׁב. הַסּוּמָא אֵינוֹ גוֹלֶה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, גּוֹלֶה. הַשּׂוֹנֵא אֵינוֹ גוֹלֶה. רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר, הַשּׂוֹנֵא נֶהֱרָג, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמוּעָד. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, יֵשׁ שׂוֹנֵא גוֹלֶה וְיֵשׁ שׂוֹנֵא שֶׁאֵינוֹ גוֹלֶה. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר לְדַעַת הָרַג, אֵינוֹ גוֹלֶה. וְשֶׁלֹּא לְדַעַת הָרַג, הֲרֵי זֶה גוֹלֶה:
ג׳
ברטנורא

האב גולה על ידי בנו – for he did not hit him to teach him Torah or ethics or a trade

הכל גולין על ידי ישראל – and even a slave or a Cuthean

חוץ מעל ידי גר תושב – for if he inadvertently killed the son of an Israelite, he is not exiled, but is killed.

הסומא אינו גולה – As it is written (Numbers 35:23): “or inadvertently dropped upon him/"בלא ראות" [any object of stone, and death resulted – though he was not an enemy of his and did not seek his harm],” excluding someone blind.

רבי מאיר אומר: גולה – [The words] "בלא ראות"/”or inadvertently dropped upon him (without seeing) , includes he blind person. But the Halakha is not according to Rabbi Meir.

השונא – all who did not speak with him for three days because of enmity (see Mishnah Sanhedrin Chapter 3, Mishnah 5 – but Israelites were not suspected of this, according to that Mishnah). And the Halakha is not either according to Rabbi Yosi B’Rabbi Yehuda nor like Rabbi Shimon, but rather, the one who hates is not killed nor is he given the shelter of asylum because his legal status is close to acting with premeditation.

האב גולה על ידי בנו. כשלא הכהו ללמדו תורה או מוסר או אומנות:

הכל גולים על ידי ישראל. ואפילו עבד או כותי:

חוץ מעל ידי גר תושב. שאם הרג בן ישראל בשוגג, אינו גולה אלא נהרג:

הסומא אינו גולה. דכתיב (במדבר ל״ה) בלא ראות, פרט לסומא:

רבי מאיר אומר גולה. בלא ראות לרבות את הסומא. ואין הלכה כר״מ:

השונא. כל שלא דבר עמו שלשה ימים מחמת איבה. ואין הלכה לא כר׳ יוסי ברבי יהודה ולא כר׳ שמעון, אלא השונא אינו נהרג ואינו נקלט, שחזקתו שהוא קרוב למזיד:

שאלות נפוצות על משנה יומית

עדיין יש לכם שאלה? צרו קשר