המשנה היומית של היום
סנהדרין י׳:ו׳ - י״א:א׳
The Mishnah Yomi for Thursday, October 17, 2030 is סנהדרין י׳:ו׳ - י״א:א׳
משנה א
Mishnayos Sanhedrin Perek 10 Mishnah 6
סנהדרין פרק י׳ משנה ו׳
משנה ב
Mishnayos Sanhedrin Perek 11 Mishnah 1
סנהדרין פרק י"א משנה א׳
ברטנורא
אלו הן הנחנקין. ממרא על פי בית דין – he rebels against the words of the Great Jewish court that was in the Chamber of the Hewn Stones.
זוממי בת כהן – even though they come to make her liable for [the punishment] of burning [by drinking a molten-liquid], they are not judged other than through the death that they were making liable those who engaged in sexual intercourse with her, which is by strangulation, like the others who come upon a married woman, as it is written (Leviticus 21:9): “she shall be put to the fire,” she and not the person who engaged in sexual intercourse with her, and those who falsely testified [through scheming] against her, we derive from (Deuteronomy 19:19): “[You shall do to him] as he schemed to do to his fellow,” but not to his sister.
ובועלה – the daughter of a Kohen when she is married, but an engaged one, he and her sexual partner [are punished] by stoning.
שהמקלל לאחר מיתה חייב – as it is written (Leviticus 20:9): “he has insulted his father and his mother. [His bloodguilt is upon him].” And the extra verse is to include after death.
והמכה לאחר מיתה פטור – for he is not liable until he makes in him a wound, but there is no wound after death.
עד שיכניסנו לרשותו – as it is written (Exodus 21:16): “or if he be found in his hand”, and “his hand” means his domain. And similarly, it says (Numbers 21:26): “and taken all his land out of his hand,…”
וישתמש בו – usage that has the value of the equivalent of a Perutah/penny. And the first Tanna obligates him even with usage tha tis less than the equivalent of a penny. And the Halakha is according to the First Tanna.
הגונב את בנו – the reason that the Rabbis exempt him, as it is written (Exodus 21:16): “or is still holding him,” and it is an extra verse, for it is written (Deuteronomy 24:7): “If a man is found [to have kidnapped a fellow Israelite…]”, to extrapolate from it, and exclude this one, who is already in his power. And the Halakha is according to the Sages.
רבי יהודה מחייב – as it is written (Deuteronomy 24:7): “of his brethren of the children of Israel” – “of his brethren”, to exclude slaves, “of the children of Israel” – if it had written “of Israel”, we would have excluded someone who is half a servant and half a free-man. Now that it is written, from “of the children of Israel”, this is another exclusion, and where there is a double exclusion it indicates an exemplification (see Bava Kamma 86b). But the Rabbis hold, that “of his brethren” does not come to exclude slaves, for they are “brothers” in the commandments. Rather, the words “the children of Israel” excludes slaves; “of [the children of Israel]” excludes someone who is half-slave and half a free-man (see Mishnah Eduyot, Chapter 1, Mishnah 13 and Mishnah Gittin 4:5 which deals specifically with the case of someone who is a half-slave and half a free-man). And the Halakha is according to the Sages.
אלו הן הנחנקין. ממרא על פי בית דין. שמסרב על דברי בית דין הגדול שבלשכת הגזית:
וזוממי בת כהן. אע״פ שהם באים לחייבה שריפה, אין נדונים אלא במיתה שהיו מחייבים את בועלה שהוא בחנק, כשאר הבא על אשת איש, דכתיב (ויקרא כ״א:ט׳) היא באש תשרף, היא ולא בועלה. וזוממיה ילפינן מכאשר זמם לעשות לאחיו, ולא לאחותו:
ובועלה. לבת כהן כשהיא נשואה. אבל ארוסה, היא ובועלה בסקילה:
שהמקלל לאחר מיתה חייב. דכתיב (שם כ׳) אביו ואמו קלל, וקרא יתירא הוא לרבות לאחר מיתה:
והמכה לאחר מיתה פטור. דהא לא מחייב עד שיעשה בו חבורה, ואין חבורה לאחר מיתה:
עד שיכניסנו לרשותו. דכתיב (שמות כ״א) ונמצא בידו, ואין ידו אלא רשותו, וכן הוא אומר (במדבר כ״א) ויקח את כל ארצו מידו:
וישתמש בו. תשמיש שיש בו שוה פרוטה. ות״ק מחייב אפילו בתשמיש שהוא פחות משוה פרוטה. והלכה כת״ק:
הגונב את בנו. טעמייהו דרבנן דפטרי, דכתיב ונמצא בידו, וקרא יתירא הוא, דהא כתיב (דברים כ״ד:ז׳) כי ימצא איש, אלא למדרש מינה פרט לזה שהוא מצוי. והלכה כחכמים:
רבי יהודה מחייב. דכתיב (שם) מאחיו מבני ישראל, מאחיו למעוטי עבדים, מבני ישראל, אי כתב בני ישראל הוה ממעטינן מי שחציו עבד וחציו בן חורין, השתא דכתיב מבני ישראל, מיעוטא אחרינא, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. ורבנן סברי, מאחיו לאו למעוטי עבדים, דהא אחים הם במצות, אלא, בני ישראל למעוטי עבדים, מבני ישראל, למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין. והלכה כחכמים:
שאלות נפוצות על משנה יומית
מה זה משנה יומית?
משנה יומית היא תוכנית לימוד יומית שבה המשתתפים לומדים שתי משניות (יחידות לימוד מתוך המשנה) בכל יום. באמצעות תוכנית זו, ניתן להשלים את כל המשנה בתוך כשש שנים.
מהי המשנה?
המשנה היא האוסף הכתוב המשמעותי הראשון של המסורת שבעל פה היהודית, והיא מהווה את הבסיס לתלמוד. היא נערכה סביב שנת 200 לספירה, וכוללת תורות ודיונים בהלכה מפי רבנים שונים.
מי החל את תוכנית משנה יומית?
בשנת 1934, הגאון מקוז’יגלוב, רב אריה צבי פרומר, שהחליף את רב מאיר שפירא (מייסד הדף היומי) בראשות ישיבת חכמי לובלין, יזם את מחזור לימוד משנה יומית, בהתמקדות בסדר זרעים וסדר טהרות. לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנת 1947, הרחיב רב יונה שטנצל, תלמידו של רב פרומר, את התוכנית, וקרא ללימוד מקיף של ששה סדרי משנה. הרעיון של לימוד שתי משניות ביום זכה לתמיכתם של דמויות כמו רב איסר זלמן מלצר, הרב מטשעבין, והרבי מגור, מה שסימן את ראשיתה הרשמית של משנה יומית.
כמה זמן לוקח להשלים את המשנה בעזרת משנה יומית?
באמצעות תוכנית משנה יומית, ניתן להשלים את המשנה בתוך כשש שנים בקירוב.
האם כל אחד יכול להצטרף למשנה יומית?
כן, כל מי שמעוניין ללמוד משנה יכול להתחיל את מחזור משנה יומית. אין צורך בידע מוקדם, ומתחילים מוזמנים בברכה.
האם עלי לדעת עברית כדי ללמוד משנה יומית?
אף שהמשנה נכתבה במקורה בעברית, קיימים תרגומים ופירושים רבים בשפות שונות, המנגישים אותה לכל מי שמעוניין ללמוד.
האם יש שעה מסוימת ביום ללימוד משנה יומית?
אין שעה קבועה. המשתתפים יכולים לבחור את השעה המתאימה ביותר ללוח הזמנים שלהם.
האם אפשר ללמוד משנה יומית בקבוצה?
כן, קהילות ובתי כנסת רבים מארגנים מפגשי לימוד קבוצתיים למשנה יומית. לימוד בקבוצה יכול לשפר את ההבנה ולחזק את תחושת החברות.
מה קורה אם פספסתי יום?
אם פספסתם יום, תוכלו להשלים את הפער על ידי לימוד המשניות שהוחמצו לצד לימוד היום הנוכחי, או על ידי הקדשת זמן נוסף עד שתחזרו למסלול.
ברטנורא
היתה רחובה חוצה לה – if the place of gathering the people of the city is outside of it, we bring them together into the city, for it is necessary to make for it a road inside it.
רחוב – a large thoroughfare.
הקדשות שבתוכה יפדו – that is to say, that they are not burned but the rquire redemption like the rest of the holy/dedicated objects.
ותרומות ירקבו – In the Gemara (Sanhedrin 112b) we establish it concerning priest’s due in the hands of a Kohen, for it is the money of the Kohen and a prohibition of the Apostate City takes effect upon it. However, the priest’s due is not burned like the rest of its booty, for we do not denigrate it all that much. Therefore, it should decay/rot, and if the priest’s due is in the hands of an Israelite, it is the booty of “On High” (i.e., God) and should be given to a Kohen that is in another city.
ומעשר שני – even though it is the money of an Israelite, for it is eaten by an Israelite, since it is called, “holy” (see Deuteronomy 26:13), it should not be burned, but rather hidden away.
כליל לה' אלהיך – Rabbi Shimon said, we read [in our Mishnah] and we don’t read: “as it states, “every whit unto the LORD your God” (Deuteronomy 13:17).
לא תיעשה גנות ופרדסים – that furthermore, completely, is implied.
כמו שהיתה – with the settlement in houses.
אבל נעשית היא גנות ופרדסים – And the Halakha is according to Rabbi Akiva.
היתה רחובה חוצה לה. אם מקום קיבוץ בני העיר היה חוצה לה, כונסים אותה לתוך העיר, שצריך לעשות לה רחוב בתוכה:
רחוב. פלטיא גדולה:
הקדשות שבתוכה יפדו. כלומר אין נשרפים אלא צריכים פדייה כשאר כל ההקדשות:
ותרומות ירקבו. בגמרא מוקמינן לה בתרומה ביד כהן, דממון כהן הוא וחל עליה איסור דעיר הנדחת. ומיהו לא היו התרומות נשרפים כשאר שללה, דלא מזלזלינן בה כולי האי, לפיכך ירקבו. ואם תרומה ביד ישראל היא, שלל גבוה הוא ותנתן לכהן שבעיר אחרת:
ומעשר שני. אע״ג דממון ישראל הוא שהרי הוא נאכל לישראל, הואיל וקודש אקרי, לא ישרף אלא יגנז:
כליל לה׳ אלהיך. אמר רבי שמעון וכו׳ גרסינן. ולא גרסינן שנאמר כליל לה׳ אלהיך:
לא תיעשה גנות ופרדסים. דעוד, לגמרי משמע:
כמו שהיתה. בישוב בתים:
אבל נעשית היא גנות ופרדסים. והלכה כר״ע: