המשנה היומית של היום
סנהדרין ז׳:ו׳ - ז׳:ז׳
The Mishnah Yomi for Saturday, October 5, 2030 is סנהדרין ז׳:ו׳ - ז׳:ז׳
משנה א
Mishnayos Sanhedrin Perek 7 Mishnah 6
סנהדרין פרק ז׳ משנה ו׳
משנה ב
Mishnayos Sanhedrin Perek 7 Mishnah 7
סנהדרין פרק ז׳ משנה ז׳
ברטנורא
שימסור למולך – transmit it in the hands of the [idolatrous] priests.
ויעביר באש – pass him from one side to the other.
עד שימסור ויעביר באש – as it says (Leviticus 18:21): “[Do not allow any of your offspring] to be offered up [to Molech, and do not profane the name of your God: I am the LORD],” and it is written there (Deuteronomy 18:10): “Let no one be found among you who consigns his son or daughter to the fire…” Just as consigning stated there is by fire, so to the consigning mentioned here is by fire.
אוב זה פיתום – to take the skull of the dead after the flesh had been consumed and make an idolatrous offering of incense with it and divine from it future events and it responds.
והמדבר משחיו – there are those who do it whereby the dead will respond via the arm-pit.
ידעוני – a creature whose name is known and its form is like that of a human being in its face, hands and feet, and it is attached at its navel to a cord that goes out from the root that is rooted in the ground and from there is its life, and when we wish to hunt it, we shoot arrows to the cord until it is broken and it dies immediately. And it is called in the language of the Sages, “a human being of the mountain” [for divination].
והנשאל בהם – who comes and ask to know through them and to tell him something of the future such as Saul (see I Samuel, chapter 28, where Saul consults with the witch of Endor).
באזהרה – (Leviticus 19:31): “Do not turn to ghosts [and do not inquire of familiar spirits, to be defiled by them: I the LORD am your God].”
שימסור למולך. מוסרו ביד הכומרים:
ויעביר באש. מעבירו מצד זה לצד זה:
עד שימסור ויעביר באש. שנאמר (ויקרא י״ח:כ״א) לא תתן להעביר, וכתיב התם (דברים י״ח:י׳) לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש, מה העברה האמורה שם באש, אף העברה האמורה כאן באש:
אוב זה פיתום. לוקח גולגולת של מת לאחר שנתאכל הבשר ומקטיר לה ושואל ממנה עתידות והיא משיבה:
והמדבר משחיו. ויש שעושים שישיב המת דרך בית השחי:
וידעוני. חיה ששמה ידוע. וצורתה כצורת אדם בפניה וידיה ורגליה, והיא מחוברת בטבורה לחבל היוצא מן השורש שנשרש בארץ שמשם חיותה, וכשרוצים לצוד אותה מורים בחצים אל החבל עד שהוא נפסק והיא מתה מיד. והיא קרויה בלשון חכמים בר נש דטור:
והנשאל בהם. שבא ושואל בהם להגיד לו דבר העתיד כגון שאול:
באזהרה. דאל תפנו אל האובות:
שאלות נפוצות על משנה יומית
מה זה משנה יומית?
משנה יומית היא תוכנית לימוד יומית שבה המשתתפים לומדים שתי משניות (יחידות לימוד מתוך המשנה) בכל יום. באמצעות תוכנית זו, ניתן להשלים את כל המשנה בתוך כשש שנים.
מהי המשנה?
המשנה היא האוסף הכתוב המשמעותי הראשון של המסורת שבעל פה היהודית, והיא מהווה את הבסיס לתלמוד. היא נערכה סביב שנת 200 לספירה, וכוללת תורות ודיונים בהלכה מפי רבנים שונים.
מי החל את תוכנית משנה יומית?
בשנת 1934, הגאון מקוז’יגלוב, רב אריה צבי פרומר, שהחליף את רב מאיר שפירא (מייסד הדף היומי) בראשות ישיבת חכמי לובלין, יזם את מחזור לימוד משנה יומית, בהתמקדות בסדר זרעים וסדר טהרות. לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנת 1947, הרחיב רב יונה שטנצל, תלמידו של רב פרומר, את התוכנית, וקרא ללימוד מקיף של ששה סדרי משנה. הרעיון של לימוד שתי משניות ביום זכה לתמיכתם של דמויות כמו רב איסר זלמן מלצר, הרב מטשעבין, והרבי מגור, מה שסימן את ראשיתה הרשמית של משנה יומית.
כמה זמן לוקח להשלים את המשנה בעזרת משנה יומית?
באמצעות תוכנית משנה יומית, ניתן להשלים את המשנה בתוך כשש שנים בקירוב.
האם כל אחד יכול להצטרף למשנה יומית?
כן, כל מי שמעוניין ללמוד משנה יכול להתחיל את מחזור משנה יומית. אין צורך בידע מוקדם, ומתחילים מוזמנים בברכה.
האם עלי לדעת עברית כדי ללמוד משנה יומית?
אף שהמשנה נכתבה במקורה בעברית, קיימים תרגומים ופירושים רבים בשפות שונות, המנגישים אותה לכל מי שמעוניין ללמוד.
האם יש שעה מסוימת ביום ללימוד משנה יומית?
אין שעה קבועה. המשתתפים יכולים לבחור את השעה המתאימה ביותר ללוח הזמנים שלהם.
האם אפשר ללמוד משנה יומית בקבוצה?
כן, קהילות ובתי כנסת רבים מארגנים מפגשי לימוד קבוצתיים למשנה יומית. לימוד בקבוצה יכול לשפר את ההבנה ולחזק את תחושת החברות.
מה קורה אם פספסתי יום?
אם פספסתם יום, תוכלו להשלים את הפער על ידי לימוד המשניות שהוחמצו לצד לימוד היום הנוכחי, או על ידי הקדשת זמן נוסף עד שתחזרו למסלול.
ברטנורא
אחד העובד – idolatry in the way that it is the manner to do so.
אחד הזובח – and even though it is not the manner of its worship like one of these four kinds of worship, he liable and all of the other forms of worship outside of these, one is not liable until one worships in the manner of these kinds of worship.
והמקבלו עליו לאלוה – even by merely saying it. And there is an analogy by close textual association to sacrificing, as it is written (Exodus 32:8): “…and sacrificed to it, saying, ‘This is your god….”
והאומר לו אלי אתה – in its presence, and the end section [of the Mishnah] comes to reveal the beginning [part of the Mishnah], for if the Mishnah had only taught the first section, I would think that these words [only] were in its presence, but not in its presence, I would not, therefore, the Mishnah teaches at the end, “in its presence,” so that it follows that at the beginning is “not in its presence” – and even so, he is liable.
המגדף – embrace
עובר בלא תעשה – an extra “you shall not serve them” is written (Exodus 20:5 and Deuteronomy 5:8).
הנודר בשמו – a vow of abstinence (i.e., in place of a sacrifice and for consecration of an object – see Mishnah Nedarim, Chapter 1, Mishnah 2) from all the fruits of the world in the name of the such-and-such idol worship.
המקיים – swears
עובר בלא תעשה – (Exodus 23:13): “Make no mention of the names of other gods: [they shall not be heard on your lips].”
הפוער עצמו – to splash excrement before it.
וזו היא עבודתו – and even if he intended to despise it, for since this is its worship, he is liable for a sin-offering.
והזורק אבל למרקוליס – that we worship him with the throwing of stones, and the removing a stone from before him is also liable, for we also worship him by the removal of stones.
מרקוליס – the reverse of praise; “bitter” is the language of reversal, such as: Master of the charm formula, or instead of the ritually slaughtered hen, praise/decry, praise/disgrace.
זו היא עבודתו – and even if he intended to stone him, he is liable for a sin-offering.
אחד העובד. עבודה זרה בדבר שדרך עבודתו בכך:
ואחד הזובח כו׳ ואע״פ שאין דרך עבודתה באחת מארבע עבודות הללו, חייב. וכל שאר עבודות חוץ מאלו, אינו חייב עד שיעבוד כדרך עבודתה:
והמקבלו עליו לאלוה. אפי׳ באמירה בעלמא. דאתקש לזביחה, דכתיב (שמות ל״ב:ח׳) ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך:
והאומר לו אלי אתה. בפניו. ואתא סיפא לגלויי רישא. דאי תנא רישא הוה אמינא הני מילי בפניו אבל שלא בפניו לא, תנא סיפא בפניו, מכלל דרישא שלא בפניו ואפילו הכי חייב:
המגפף. מחבק:
עובר בלא תעשה. לא תעבדם יתירה כתיב:
הנודר בשמו. קונם עלי כל פירות שבעולם בשם עבודה זרה פלוני:
המקיים. נשבע:
עובר בלא תעשה. ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שם כ״ג):
הפוער עצמו. מתריז רעי לפניו:
זו היא עבודתו. ואפילו נתכוין לבזותו, הואיל וזו היא עבודתו חייב חטאת:
והזורק אבן למרקוליס. שעובדים אותו בזריקת אבנים. והמסלק אבן מלפניו נמי חייב, שעובדים אותו נמי בסילוק אבנים:
מרקוליס. חילוף השבח. מר לשון חלוף הוא, כמו במר דכנתא. במר דשחוטה. קלוס, שבח:
זו היא עבודתו. ואפילו נתכוין לרוגמו, חייב חטאת: