Mishnah.org Logo

המשנה היומית של היום

סנהדרין ג׳:ח׳ - ד׳:א׳

The Mishnah Yomi for Tuesday, September 24, 2030 is סנהדרין ג׳:ח׳ - ד׳:א׳

＜ היום הקודםהיוםלמחרת ＞

משנה א

Mishnayos Sanhedrin Perek 3 Mishnah 8

סנהדרין פרק ג׳ משנה ח׳

8
Any time one of the litigants brings additional proof, he can overturn the verdict that was decided according to previous proofs. If one litigant said to the other: Bring all the proofs that you have from now until thirty days from now, if he found additional proof within thirty days, he can overturn the verdict. If he found it after thirty days, he cannot overturn the verdict anymore. Rabban Shimon ben Gamliel said: He can still overturn the verdict, as what should this litigant, who sought and did not find additional proof within thirty days but found it after thirty days, have done? In a case where one litigant said to the other: Bring witnesses, and the latter said: I have no witnesses, and the former said to him: Bring a proof, and he said: I have no proof, and he later brought a proof or found witnesses, in this case, this proof or these witnesses are worth nothing. It is apparently a false proof or false testimony. Rabban Shimon ben Gamliel said: What should this litigant, who did not know that he has witnesses and ultimately found witnesses, or who did not know that he has a proof and ultimately found proof, have done? Therefore, he can still overturn the verdict. If at the beginning of the discussion in the court one did not bring witnesses or other evidence for his claims, but then he saw that he was about to be deemed liable to pay in the judgment, and said: Bring so-and-so and so-and-so, and they will testify on my behalf, or he pulled out a proof from under his belt [pundato], even Rabban Shimon ben Gamliel holds that this is worth nothing. If there was truth in the testimony of these witnesses or in this proof, he would not have hidden it until now.
כָּל זְמַן שֶׁמֵּבִיא רְאָיָה, סוֹתֵר אֶת הַדִּין. אָמְרוּ לוֹ, כָּל רְאָיוֹת שֶׁיֶּשׁ לְךָ הָבֵא מִכָּאן עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. מָצָא בְתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, סוֹתֵר. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם, אֵינוֹ סוֹתֵר. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, מַה יַּעֲשֶׂה זֶה שֶׁלֹּא מָצָא בְתוֹךְ שְׁלֹשִׁים וּמָצָא לְאַחַר שְׁלֹשִׁים. אָמְרוּ לוֹ הָבֵא עֵדִים וְאָמַר אֵין לִי עֵדִים, אָמְרוּ הָבֵא רְאָיָה וְאָמַר אֵין לִי רְאָיָה, וּלְאַחַר זְמָן הֵבִיא רְאָיָה וּמָצָא עֵדִים, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ כְלוּם. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, מַה יַּעֲשֶׂה זֶה שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ עֵדִים וּמָצָא עֵדִים, לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ רְאָיָה וּמָצָא רְאָיָה. אָמְרוּ לוֹ הָבֵא עֵדִים, אָמַר אֵין לִי עֵדִים, הָבֵא רְאָיָה וְאָמַר אֵין לִי רְאָיָה, רָאָה שֶׁמִּתְחַיֵּב בַּדִּין וְאָמַר קִרְבוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְהַעִידוּנִי, אוֹ שֶׁהוֹצִיא רְאָיָה מִתּוֹךְ אֲפֻנְדָּתוֹ, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ כְלוּם:
ח׳
ברטנורא

הבא ראיה – document of innocence/acquittal

הרי זה אינו כלום – For behold he said, “I don’t have it.” And we suspect that lest it is forged or he hired false witnesses.

אמר רבן שמעון בן גמליאל – But the Halakha is not according to Rabban Shimon ben Gamaliel.

קרבו פלוני ופלוני והעידוני – In this, even Rabban Shimon ben Gamaliel admits, that since he had known about them and said “I don’t have it.” He is definitively a liar. But the person who claims that he has witnesses or proof abroad, we don’t listen to him to delay the execution of capital punishment until he sends [for the materials that are] abroad. But we decide the law according to what we see from him right now. And when he brings witnesses or proof, we overturn the verdict and return and judge according to the witnesses or the proof that he brought.

אפונדתו – girding, wearing apparel for travelling; and there are those who explain it as clothing that is close to his skin.

הבא ראיה. שטר זכות:

הרי זה אינו כלום. שהרי אמר אין לי. וחיישינן שמא זייף. או שכר עדי שקר:

אמר רבן שמעון בן גמליאל וכו׳ ואין הלכה כרשב״ג:

קרבו פלוני ופלוני והעידוני. בהא אפילו רשב״ג מודה. דכיון שהיה יודע בהן ואמר אין לי, ודאי שקרן הוא. אבל הטוען יש לי עדים או ראיה במדינת הים, אין שומעין לו לענות הדין עד שישלח למדינת הים, אלא פוסקין את הדין כפי מה שרואין ממנו עכשיו, וכשיביא עדים או ראיה סותר את הדין וחוזרים ודנים כפי העדים או הראיה שהביא:

אפונדתו. חגורתו. ואית דמפרשי מלבוש הסמוך לבשרו:

משנה ב

Mishnayos Sanhedrin Perek 4 Mishnah 1

סנהדרין פרק ד׳ משנה א׳

1
Both cases of monetary law and cases of capital law are equal with regard to the requirement for inquiry and interrogation of the witnesses, as it is stated: “You shall have one manner of law” (Leviticus 24:22), meaning that all legal procedures must be uniform. Having stated the essential similarity between the two, the mishna enumerates the differences between them. What are the differences between cases of monetary law and cases of capital law? Cases of monetary law are judged by a court of three judges, and cases of capital law are judged by a court of twenty-three judges. In cases of monetary law, the court opens the deliberations either with a claim to exempt the accused, or with a claim to find him liable. And in cases of capital law, the court opens the deliberations with a claim to acquit the accused, but it does not open the deliberations with a claim to find him liable. In cases of monetary law, the court directs, i.e., issues, the ruling based on a majority of one judge, either to exempt, or to find liable. But in cases of capital law, the court directs the judgment based on a majority of one judge to acquit and based on a majority of two judges to find liable. In cases of monetary law, the court brings the accused back to be judged again if new evidence arises, either with a claim to exempt the accused, or with a claim to find him liable. In cases of capital law, the court brings the accused back to be judged again with a claim to acquit him, but the court does not bring him back to be judged with a claim to find him liable. In cases of monetary law, all those present at the trial may teach a reason to exempt a litigant or to find him liable. In cases of capital law, all those present at the trial may teach a reason to acquit the accused, but not all present may teach a reason to find him liable. Only the judges can teach a reason to find him liable. In cases of monetary law, one who initially teaches a reason to find the accused liable may then teach a reason to exempt him, and one who initially teaches a reason to exempt him may then teach a reason to find him liable. In cases of capital law, one who initially teaches a reason to find him liable may then teach a reason to acquit, but one who initially teaches a reason to acquit may not return and teach a reason to find him liable. In cases of monetary law, the court judges during the daytime, and may conclude the deliberations and issue the ruling even at night. In cases of capital law, the court judges during the daytime, and concludes the deliberations and issues the ruling only in the daytime. In cases of monetary law, the court may conclude the deliberations and issue the ruling even on that same day, whether to exempt the accused or to find him liable. In cases of capital law, the court may conclude the deliberations and issue the ruling even on that same day to acquit the accused, but must wait until the following day to find him liable. Therefore, since capital cases might continue for two days, the court does not judge cases of capital law on certain days, neither on the eve of Shabbat nor the eve of a Festival.
אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת, בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד) מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם. מַה בֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת. דִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת פּוֹתְחִין בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת פּוֹתְחִין לִזְכוּת וְאֵין פּוֹתְחִין לְחוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַטִּין עַל פִּי אֶחָד בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת מַטִּין עַל פִּי אֶחָד לִזְכוּת וְעַל פִּי שְׁנַיִם לְחוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַחֲזִירִין בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת מַחֲזִירִין לִזְכוּת וְאֵין מַחֲזִירִין לְחוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת וְחוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת וְאֵין הַכֹּל מְלַמְּדִין חוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת וְהַמְלַמֵּד זְכוּת מְלַמֵּד חוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת, אֲבָל הַמְלַמֵּד זְכוּת אֵין יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְלַמֵּד חוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּלַּיְלָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּיּוֹם. דִּינֵי מָמוֹנוֹת גּוֹמְרִין בּוֹ בַיּוֹם בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת גּוֹמְרִין בּוֹ בַיּוֹם לִזְכוּת וּבְיוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו לְחוֹבָה, לְפִיכָךְ אֵין דָּנִין לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְעֶרֶב יוֹם טוֹב:
א׳
ברטנורא

אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות – And regarding capital cases, it is written (Deuteronomy 13:15): “ You shall investigate and inquire [and interrogate thoroughly]…,” and this is the law of the Torah. But the Sages said that we do not lengthen in investigations and inquiries in monetary cases so that we don’t shut the door before borrowers, other than if the Jewish court saw that the proceedings in court which bear evidences of fraudulent claims or statements (see Sanhedrin 32a). For investigations and inquiries are the question in its own accord, such as: “how much [money] did you lend him?” and “when did you lend him?” and “for what purpose did you lend him?,” and “in what place did you lend him?” But there is another type of question which is called examination and it is not related to the matter, such when they ask him: “What was he wearing? Black utensils or what utensils? Was he standing or sitting at the time you lent him?

פותחים – the give-and-take of the judgment case, whether for acquittal or for guilt.

מחזירין – they reverse the decision after they have completed the deliberations and knew that they had erred.

ואין הכל מלמדין חובה – that if one of he students said: “I am able to argue about him that he is guilty,” we do not listen to him.

דנים ביום וגומרין בלילה – As it is written (Exodus 18:22): “Let them judge the people at all times…” and it is written (Deuteronomy 21:16): “When (i.e., “on the day”) he wills the property to his sons, [he may not treat as first-born the son of the loved one in regard of the son of the unloved one who was older].” In what manner? The daytime is the beginning of the proceedings and the night time is the conclusion of the judgment.

דנין ביום וגומרין ביום – As it is written (Numbers 25:4): “[The LORD said to Moses, ‘Take all the ringleaders] and have them publicly impaled before the LORD (i.e., during the sunlight), [so that the LORD’s wrath may turn away from Israel.’]”

גומרים בו ביום בין לזכות בין לחובה – As Scripture states (Isaiah 1:21): “[Alas, she has become a harlot, the faithful city] that was filled with justice, where righteousness dwelt – [but now murderers].”

לפיכך אין דנים לא בערב שבת – as it will be found that the completion of the legal proceedings will be on Shabbat [proper] and to delay it until after Shabbat is impossible because of the delay in executing judgment [is illegal], and to judge him on that [selfsame] day is impossible, for the four forms of capital punishment do not override the Sabbath, as it says (Exodus 35:3): “You shall kindle no fire throughout your settlements on the sabbath day,” it taught regarding those who were liable for burning, that we do not burn them on the Sabbath, and this same law applies to the other forms of capital punishment.

אחד דיני ממונות וכו׳ שנאמר משפט אחד יהיה לכם. ובדיני נפשות כתיב (דברים י״ג:ט״ו) ודרשת וחקרת. וזהו דין תורה. אבל אמרו חכמים שאין מאריכין בדרישה וחקירה בדיני ממונות, שלא תנעול דלת בפני לוין. אלא אם כן ראו בית דין שהדין מרומה. ודרישה וחקירה הוא השאלה בענין בעצמו, כגון כמה הלוהו ומתי הלוהו ובאיזה ענין הלוהו ובאיזה מקום הלוהו. ויש מין אחר מן השאלה שנקראת בדיקה ואינו בענין בעצמו, כגון שישאלו לו מה היה לבוש, כלים שחורים או כלים לבנים, עומד היה או יושב בשעה שהלוהו:

פותחים. משאו ומתנו של דין. בין לזכות בין לחובה:

מחזירין. סותרין את הדין אחר שגמרוהו וידעו שטעו:

ואין הכל מלמדין חובה. שאם אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו חובה אין שומעין לו:

דנים ביום וגומרין בלילה. דכתיב (שמות י״ח) ושפטו את העם בכל עת, וכתיב (דברים כ״א) והיה ביום הנחילו את בניו, הא כיצד, יום לתחילת דין, ולילה לגמר דין:

דנין ביום וגומרין ביום. דכתיב (במדבר כ״ה) והוקע אותם לה׳ נגד השמש:

גומרים בו ביום בין לזכות בין לחובה (וכו׳) דאמר קרא (ישעיה א׳) מלאתי משפט צדק ילין בה:

לפיכר אין דנים לא בערב שבת. שנמצא גמר דינו בשבת, ולהשהותו אחר שבת אי אפשר מפני עינוי הדין, ולדונו בו ביום אי אפשר שאין ארבע מיתות ב״ד דוחין את השבת, שנאמר (שמות ל״ה) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, לימד על מחוייבי שריפה שאין שורפין אותן בשבת, והוא הדין לשאר חייבי מיתות:

שאלות נפוצות על משנה יומית

עדיין יש לכם שאלה? צרו קשר