Mishnah.org Logo

המשנה היומית של היום

בבא בתרא ה׳:ח׳ - ה׳:ט׳

The Mishnah Yomi for Sunday, August 25, 2030 is בבא בתרא ה׳:ח׳ - ה׳:ט׳

＜ היום הקודםהיוםלמחרת ＞

משנה א

Mishnayos Bava Basra Perek 5 Mishnah 8

בבא בתרא פרק ה׳ משנה ח׳

8
With regard to one who sells food or drink that has an established price, such as wine and oil, to another, and the price rises or falls and the buyer or the seller wishes to renege on the sale, if the price changed before the measuring vessel is filled, the merchandise still belongs to the seller and he can cancel the sale. Once the measuring vessel is filled the merchandise belongs to the buyer, and the seller can no longer cancel the sale. And if there was a middleman [sarsur] between them and the barrel belonging to the middleman, being used to measure the merchandise, broke during the transaction and the merchandise is ruined, it broke for the middleman, i.e., he is responsible for the ruined merchandise. The mishna teaches an additional halakha with regard to sales: And anyone who sells wine, oil, or similar liquids is obligated, after he transfers the liquid into the buyer’s vessel, to drip for him three extra drops from the measure. After he drips those three drops, if he turned the barrel on its side and drained out the last bits of liquid that it contained, this belongs to the seller and he is not required to give these last drops to the buyer. And a storekeeper is not obligated to drip three drops, because he is too busy to do this constantly. Rabbi Yehuda says: If the sale occurs on Shabbat eve as nightfall arrives, one is exempt from dripping these three drops, as there is a need to complete the transaction before Shabbat begins.
הַמּוֹכֵר יַיִן וָשֶׁמֶן לַחֲבֵרוֹ וְהוּקְרוּ אוֹ שֶׁהוּזְלוּ, אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְמַלְּאָה הַמִּדָּה, לַמּוֹכֵר. מִשֶּׁנִּתְמַלְּאָה הַמִּדָּה, לַלּוֹקֵחַ. וְאִם הָיָה סַרְסוּר בֵּינֵיהֶן, נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית, נִשְׁבְּרָה לַסַּרְסוּר. וְחַיָּב לְהַטִּיף לוֹ שָׁלֹשׁ טִפִּין. הִרְכִּינָהּ וּמִצָּה, הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹכֵר. וְהַחֶנְוָנִי אֵינוֹ חַיָּב לְהַטִּיף שָׁלֹשׁ טִפִּין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה, פָּטוּר:
ח׳
ברטנורא

עד של נתמלאה המדה – it (i.e., the Mishnah) is speaking about the measure [of a middleman] that is not either of theirs, and the lender lent to both of them, it is borrowed by the seller; therefore, before the measure was filled up, the utensil is lent to the seller, and the burying did not acquire it. Once the measure was filled up, the utensil is lent to the buyer; the buyer has acquired it, for he has acquired it. And we are speaking of a market-stand underneath a colonnade or in the domain of the purchaser.

היה סרסור ביניהם ונשברה החבית – the utensil was his (i.e., the agent’s/middleman’s).

נשברה לסרסור – and we don’t say that he is the agent of the purchaser and it was broken by the purchaser.

וחייב להטיף לו ג' טפין – the seller to the purchaser from the what cleaved to the walls of the measure after he had emptied out the wine or the oil.

הרכינה ומיצת – he turned it the measure over on its side after he emptied the oil or the wine and let it drip three drops and what was drained of the measure was gathered at the rim of the utensil to one place, and they belong to the seller, for the purchaser had despaired of it.

והחנוני אינו חייב להטיף ג' טפין – because he is preoccupied that he is selling every hour.

ר' יהודה אומר – they did not say that the storekeeper is exempt from letting three drops drip out, but rather, it was the Eve of the Sabbath near dusk. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.

עד שלא נתמלאה המדה למוכר. במידה שאינה של שניהם מיירי, והמשאיל השאילה לשניהם, והרי היא שאולה למוכר עד שימלאנה, ומשם ואילך היא שאולה ללוקח, לפיכך עד שלא נתמלאה המדה שהכלי שאול למוכר, לא קנה לוקח, ומשנתמלאה המדה שהכלי שאול ללוקח, קנה לוקח, שקנו לו כליו. ובסמטא מיירי או ברשות הלוקח:

היה סרסור ביניהם ונשברה החבית. והיתה החבית שלו:

נשברה לסרסור. ולא אמרינן שלוחו של לוקח הוא ונשברה ללוקח:

וחייב להטיף לו שלש טפין. המוכר ללוקח. מן הנדבק בדופני המדה לאחר שעירה היין והשמן:

הרכינה ומיצה. הטה את המדה על צדה לאחר שעירה השמן והיין והטיף שלש טפין, ונתאסף מיצת המדה לשולי הכלי. אל מקום אחד:

הרי הוא של מוכר. שהרי נתייאש הלוקח ממנו:

והחנוני אינו חייב להטיף שלש טפין. לפי שהוא טרוד, שמוכר כל שעה:

ר׳ יהודה אומר. לא אמרו שחנוני פטור מלהטיף שלש טפין, אלא ערב שבת עם חשיכה. ואין הלכה כר׳ יהודה:

משנה ב

Mishnayos Bava Basra Perek 5 Mishnah 9

בבא בתרא פרק ה׳ משנה ט׳

9
With regard to one who sends his son to a storekeeper with a pundeyon, a coin worth two issar, in his hand, and the storekeeper measured oil for him for one issar and gave him the second issar as change, and the son broke the jug and lost the issar, the storekeeper must compensate the father, as he gave the jug and coin to one who is not halakhically competent. Rabbi Yehuda exempts him from liability, as he holds that the father sent his son in order to do this, i.e., to bring back the jug and coin. And the Rabbis concede to Rabbi Yehuda with regard to a case when the jug is in the hand of the child and the storekeeper measured the oil into it that the storekeeper is exempt if the child breaks the jug.
הַשּׁוֹלֵחַ אֶת בְּנוֹ אֵצֶל חֶנְוָנִי וּפֻנְדְּיוֹן בְּיָדוֹ, וּמָדַד לוֹ בְּאִסָּר שֶׁמֶן וְנָתַן לוֹ אֶת הָאִסָּר, שָׁבַר אֶת הַצְּלוֹחִית וְאִבֵּד אֶת הָאִסָּר, חֶנְוָנִי חַיָּב. רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר, שֶׁעַל מְנָת כֵּן שְׁלָחוֹ. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי יְהוּדָה בִּזְמַן שֶׁהַצְּלוֹחִית בְּיַד הַתִּינוֹק וּמָדַד חֶנְוָנִי לְתוֹכָהּ, חֶנְוָנִי פָטוּר:
ט׳
ברטנורא

השולח בנו – minor [child] with the storekeeper and in his hand was a Duponium/a Roman coin equal to two Asses which are two Issarim to bring to him an Issar of oil. And he will give him another Issar. And this is what he did. But the young child broke the flask and the oil spilled and he lost the Issar that the storekeeper gave him. The storekeeper is liable for oil, and for the flask and for the Issar, for the father did not send his minor-age child to the storekeeper other than to inform him that he needs oil, not that he should send the oil through his (i.e., the child’s) hand. And in the Gemara (Tractate Bava Batra 87b-88a), it raises the question: why is the storekeeper liable for the flask? It is a loss with consent. For he himself (i.e., the father) sent it in the hand of his son, and [the Gemara] answers for example that the storekeeper took it to measure oil for others. Therefore, he became a thief concerning it. And it exists in his domain until he returns it to the mater. And even though he returned it to the young child, he is not exempt from it.

רבי יהודה פוטר שעל מנת כן שלחו – for just as the storekeeper sent it in the hand of his son

שהוא פטןר – from the cost of the flask, but the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.

השולח בנו. קטן אצל החנוני ובידו פונדיון שהם שני איסרין, להביא לו באיסר שמן ואיסר אחד יתן לו, וכן עשה, ושבר התנוק את הצלוחית ונשפך השמן ואיבד את האיסר שנתן לו החנוני. חנוני חייב. בשמן ובצלוחית ובאיסר. דלא שלח האב את בנו הקטן אל החנוני אלא לאודועי ליה שהוא צריך לשמן, לא שישלח השמן על ידו. ובגמרא פריך, אמאי חייב החנוני על הצלוחית אבדה מדעת היא. שהרי הוא עצמו שלחה ביד בנו. ומשני, כגון שנטלה חנוני למוד בה שמן לאחרים, הלכך נעשה גזלן עליה וקמה ליה ברשותיה עד דמהדר לה למרה, ואע״ג דאהדרה לתינוק לא מפטר מינה:

רבי יהודה פוטר שעל מנת כן שלחו. כי היכי דלשדר ליה חנוני ביד בנו:

שהוא פטור. מדמי צלוחית. ואין הלכה כר״י:

שאלות נפוצות על משנה יומית

עדיין יש לכם שאלה? צרו קשר