Mishnah.org Logo

המשנה היומית של היום

בבא מציעא ט׳:י״ב - ט׳:י״ג

The Mishnah Yomi for Tuesday, July 30, 2030 is בבא מציעא ט׳:י״ב - ט׳:י״ג

＜ היום הקודםהיוםלמחרת ＞

משנה א

Mishnayos Bava Metzia Perek 9 Mishnah 12

בבא מציעא פרק ט׳ משנה י"ב

12
Whether referring to a person’s wages that he receives or the renting of an animal or the renting of utensils, are all subject to the prohibition of: “On the same day you shall give him his wages” (Deuteronomy 24:15), and are subject to the prohibition of: “The wages of a hired laborer shall not remain with you all night until the morning” (Leviticus 19:13). When does he transgress these prohibitions? He transgresses them when the one owed the money claimed the payment from him. If he did not claim his payment from him the other does not transgress the prohibitions. If the one who owes the money transferred his payment by leaving instructions with a storekeeper or with a money changer to pay him, he does not transgress the prohibitions. The mishna discusses other related halakhot: If a hired laborer requests payment at the proper time and the employer claims he already paid him, the laborer takes an oath that he did not receive his wages and then takes the wages from the employer. If the time had passed, he does not take an oath and take the wages. If there are witnesses who testify that he claimed the money from him at the proper time, he takes an oath and takes the money. One who hires a gentile who resides in Eretz Yisrael and observes the seven Noahide mitzvot [ger toshav] is subject to the prohibition of: “On the same day you shall give him his wages,” but is not subject to the negative mitzva of: “The wages of a hired laborer shall not remain with you all night until the morning.”
אֶחָד שְׂכַר אָדָם וְאֶחָד שְׂכַר בְּהֵמָה וְאֶחָד שְׂכַר כֵּלִים, יֶשׁ בּוֹ מִשּׁוּם (דברים כד) בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ, וְיֶשׁ בּוֹ מִשּׁוּם (ויקרא יט) לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁתְּבָעוֹ, לֹא תְבָעוֹ, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. הִמְחָהוּ אֵצֶל חֶנְוָנִי אוֹ אֵצֶל שֻׁלְחָנִי, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. שָׂכִיר, בִּזְמַנּוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל, עָבַר זְמַנּוֹ אֵינוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁתְּבָעוֹ, הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. גֵּר תּוֹשָׁב יֶשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ, וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר:
י"ב
ברטנורא

אחד שכר בהמה ואחד שכר כלים – as it is written (Leviticus 19:13): “The wages of a laborer shall not remain with you,” – all that his work is “with you,” even and even animals and utensils.

לא תבעו אינו עובר עליו – as it is written (Leviticus 19:13): “with you”, with your knowledge or without your knowledge.

המחהו – cut him from himself and placed him with the storekeeper and said to him: “Give this worker with a denar produce and I will pay,” or he said to the money changer, “give him for a denar money [as change].

אינו עובר עליו – as it is written (Leviticus 19:13): “with you,” and he didn’t give him an order to the storekeeper.

שכיר בזמנו נשבע ונוטל – because the owner of the house/boss is busily engaged with his workers and sometimes it is thought that he gave it, but [in reality], he did not give it (i.e., the salary), he is made to take an oath from the owner of the house/boss and casts it (i.e., the salary) to the hired person.

שלא בזמנו – even though the owner of the house/boss is busily engaged with his workers, when the time comes for his obligation, they impose upon him and he remembers, and the owner/boss is not suspect of violating “[the wages of a laborer] shall not remain [with you].”

גר תושב – who accepted upon himself not to serve idolatry or to eat carrion. He does not have [applying to him] because of “shall not remain”, as it is written at the beginning of the Biblical verse (Leviticus 19:13): “[You shall not defraud] your fellow,” “your fellow,” and not a resident alien.

אחד שכר בהמה ואחד שכר כלים. דכתיב לא תלין פעולת שכיר אתך, כל שפעולתו אתך, ואפילו בהמה וכלים:

לא תבעו אינו עובר עליו. דכתיב אתך, לדעתך שלא מדעתו:

המחהו. נתקו מאצלו והעמידו אצל חנוני ואמר לו תן לפועל זה בדינר פירות ואני אשלם, או אמר לשלחני תן לו בדינר מעות:

אינו עובר עליו. דכתיב אתך, ולא שהמחהו אצל חנוני:

שכיר בזמנו נשבע ונוטל. משום דבעל הבית טרוד בפועליו ולפעמים סבור שנתן והוא לא נתן, שקלוה לשבועה מבעל הבית ושדיוה אשכיר:

שלא בזמנו. אף על גב דבעל הבית טרוד בפועליו, כי מטא זמן חיוביה רמי אנפשיה ומדכר, ולא חשיד בעל הבית שהוא עובר על בל תלין:

גר תושב. שקבל עליו שלא לעבוד ע״ז ואוכל נבלות. אין בו משום לא תלין, דכתיב ברישא דקרא רעך, רעך ולא גר תושב:

משנה ב

Mishnayos Bava Metzia Perek 9 Mishnah 13

בבא מציעא פרק ט׳ משנה י"ג

13
With regard to one who lends money to another and the debtor fails to repay it at the end of the term of the loan, the creditor may take collateral from him to ensure payment only by means of an agent of the court, not of his own accord. And he may not enter the debtor’s house to take his collateral, as it is stated: “When you lend your neighbor any manner of loan, you shall not go into his house to take his collateral. You shall stand outside, and the man to whom you lend shall bring forth the collateral to you outside” (Deuteronomy 24:10–11). If the debtor had two utensils of the same kind, the creditor takes one and leaves the other one in the debtor’s possession. And in addition, the creditor must return a pillow at night, as the debtor requires it for sleeping, and a plow, which is needed for his daytime work, by day. If the debtor died, he is not required to return it to the debtor’s heirs. Rabban Shimon ben Gamliel says: Even to the debtor himself he needs to return the collateral each day only until thirty days have passed, and from thirty days onward, the creditor can sell them in court, with the proceeds going toward payment of the debt. One who takes a millstone as collateral violates a prohibition, and he is liable for taking two vessels, i.e., both millstones in the pair, as it is stated: “He shall not take the lower or upper millstone as collateral” (Deuteronomy 24:6). The tanna adds: Not only did the Sages say that it is prohibited to take the lower or upper millstone as collateral, but they also said that one may not take anything that people use in the preparation of food [okhel nefesh], as it is stated: “For he takes a man’s life [nefesh] as collateral” (Deuteronomy 24:6).
הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ, לֹא יְמַשְׁכְּנֶנּוּ אֶלָּא בְּבֵית דִּין, וְלֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ לִטֹּל מַשְׁכּוֹנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד) בַּחוּץ תַּעֲמֹד. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי כֵלִים, נוֹטֵל אֶחָד וּמַנִּיחַ אֶחָד, וּמַחֲזִיר אֶת הַכַּר בַּלַּיְלָה וְאֶת הַמַּחֲרֵשָׁה בַיּוֹם. וְאִם מֵת, אֵינוֹ מַחֲזִיר לְיוֹרְשָׁיו. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף לְעַצְמוֹ אֵינוֹ מַחֲזִיר אֶלָּא עַד שְׁלשִׁים יוֹם, וּמִשְּׁלשִׁים יוֹם וּלְהַלָּן מוֹכְרָן בְּבֵית דִּין. אַלְמָנָה, בֵּין שֶׁהִיא עֲנִיָּה בֵּין שֶׁהִיא עֲשִׁירָה, אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד) וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה. הַחוֹבֵל אֶת הָרֵחַיִם, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, וְחַיָּב מִשּׁוּם שְׁנֵי כֵלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב. וְלֹא רֵחַיִם וָרֶכֶב בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא כָל דָּבָר שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ אֹכֶל נֶפֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד) כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל:
י"ג
ברטנורא

המלוה את חבירו – and the time arrived and he didn’t pay him back.

לא ימשכננו – to take from him a pledge/security against his will and even in the marketplace, but rather via an agent of the Jewish court, who should take it from him with the permission of the Jewish court.

ולא יכנס לביתו – even the agent of the Jewish court should not enter into his house, and all the more so, the creditor himself.

היה לו שני כלים – and his liability corresponds to both of them and he gave both as a pledge.

נוטל אחד ומחזיר אחד – at the time that he (i.e., the borrower) needs it, he should restore it to him and detain the second with him (i.e., the creditor), as it is explained further on. He should return the pillow at night and the plow during the day.

מת – the borrower. One does not restore the pledge/security to the heirs [of the borrower], for there is no commandment of restoring the pledge, for it is written (Deuteronomy 24:13): “You must restore the pledge to him…” – to him but not to his heirs.

עד שלשים יום – the time of the court case. But the Halakha is not according to Rabban Shimon ben Gamaliel.

בין שהיא עניה בין שהיא עשירה וכו' – because there is according to the one (Rabbi Shimon – Bava Metzia 115a) who said that she is poor and we don’t take a pledge from her, because you must return it (i.e., the pledge/security) to her and she comes and goes to you, you bring her into disrepute with her neighbors, but a rich woman, about whom you don’t have to say this, I would say that you can take a pledge [from her], but this comes to inform us that this Tanna/teacher of the Mishnah does not, as it is written (Deuteronomy 24:17): “You shall not take a widow’s garment in pawn,” both a poor [widow] and a rich [widow] are implied.

משום שני כלים – the higher one is the upper millstone and the lower is a hand mill.

המלוה את חבירו. והגיע זמן ולא פרעו:

לא ימשכננו. ליקח ממנו משכון בעל כרחו ואפילו בשוק, אלא ע״י שליח בית דין, שיקח ממנו ברשות ב״ד:

ולא יכנס לביתו. אפילו שליח ב״ד לא יכנס לביתו. וכל שכן בעל חוב עצמו:

היה לו שני כלים. וחובו כנגד שניהם ומשכנו בשניהם:

נוטל אחד ומחזיר אחד. בשעה שהוא צריך לזה, יחזירנו ויעכב השני אצלו, כדמפרש ואזיל, מחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום:

מת. הלוה. אין משיב העבוט ליורשים, שאין כאן מצות השבת העבוט, דהשב תשיב לו את העבוט כתיב (דברים כ״ד:י״ג), לו ולא ליורש:

עד שלשים יום. זמן בית דין. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

בין שהיא עניה בין שהיא עשירה וכו׳ משום דאיכא למאן דאמר, עניה הוא דאין ממשכנין, שמתוך שאתה צריך להחזיר לה והיא נכנסת ויוצאת אצלך, אתה משיאה שם רע בשכנותיה, אבל עשירה דליכא למימר הכי, אימא ממשכנין, קמשמע לן האי תנא דלא, דכתיב לא תחבול בגד אלמנה, אחד עניה ואחד עשירה במשמע:

משום שני כלים. העליונה רכב. והתחתונה רחים:

שאלות נפוצות על משנה יומית

עדיין יש לכם שאלה? צרו קשר