המשנה היומית של היום
בבא מציעא ה׳:א׳ - ה׳:ב׳
The Mishnah Yomi for Friday, July 5, 2030 is בבא מציעא ה׳:א׳ - ה׳:ב׳
משנה א
Mishnayos Bava Metzia Perek 5 Mishnah 1
בבא מציעא פרק ה׳ משנה א׳
משנה ב
Mishnayos Bava Metzia Perek 5 Mishnah 2
בבא מציעא פרק ה׳ משנה ב׳
ברטנורא
מרבים על השכר – the wages in money for waiting for the rental.
ואין מרבין על המכר – the wages in waiting for the sale. And the reason is that the rental is not completely paid off until the end; therefore, when he takes from a Sela per month which is twelve Selas [per year], this is not the wages in waiting for the monies, for he was not obligated to pay him the rent until the end of the month, and that which he said to him: “if you give it to me now, it is yours for ten Selas, if he would give it to him early, he would forgive him the cost of the rental and diminish it for him for less than its value. But regarding a sale, then you make use of the object and the law is to give the money, and when he (i.e., the seller) says to him (i.e., the buyer): “if from now you give me, it is yours for one-thousand zuz, which is its cost and if it has already been at the granary, it is the reward for waiting for the monies [and is forbidden, as interest].
מכר לו את השדה – And the same law applies for movables, and all business, if he sold it to him for more than its worth with the wages for waiting for the monies, it is forbidden, for it is the dust of interest according to the Rabbis And all dust of interest (i.e., indirect interest), if he gave it, it is not reclaimed through judges, whereas stipulated/direct usury from the Torah, is reclaimed through judges [i.,e in court] (see Talmud Bava Metzia 61b).
מרבין על השכר. בשכר המתנת מעות השכירות:
ואין מרבין על המכר. בשכר המתנת המקח. וטעמא, משום דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, הלכך כי שקיל מיניה סלע בחודש דהוו להו שתים עשרה סלעים אין זה שכר המתנת מעות, שהרי לא נתחייב לשלם לו שכירות עד סוף החודש, והאי דאמר ליה אם עכשיו תתן לי הרי היא שלך בעשר סלעים, אי הוה מקדים ליה הוה מחיל ליה מדמי השכירות ומוגר ליה בפחות משויה. אבל גבי מכר משמשך המקח דינו ליתן המעות. וכי אמר ליה אם מעכשיו תתן הרי היא לך באלף זוז, הן הן דמיה, וכי מטפי עלייהו לגורן, שכר המתנת מעות הוא:
מכר לו את השדה וכו׳ והוא הדין מטלטלין וכל סחורה אם מכר לו יותר משויה בשכר המתנת מעות, אסור, והוי אבק רבית מדבריהם. וכל אבק רבית אם נתן אינה יוצאה בדיינים. דאילו רבית קצוצה דאורייתא יוצאה בדיינים:
שאלות נפוצות על משנה יומית
מה זה משנה יומית?
משנה יומית היא תוכנית לימוד יומית שבה המשתתפים לומדים שתי משניות (יחידות לימוד מתוך המשנה) בכל יום. באמצעות תוכנית זו, ניתן להשלים את כל המשנה בתוך כשש שנים.
מהי המשנה?
המשנה היא האוסף הכתוב המשמעותי הראשון של המסורת שבעל פה היהודית, והיא מהווה את הבסיס לתלמוד. היא נערכה סביב שנת 200 לספירה, וכוללת תורות ודיונים בהלכה מפי רבנים שונים.
מי החל את תוכנית משנה יומית?
בשנת 1934, הגאון מקוז’יגלוב, רב אריה צבי פרומר, שהחליף את רב מאיר שפירא (מייסד הדף היומי) בראשות ישיבת חכמי לובלין, יזם את מחזור לימוד משנה יומית, בהתמקדות בסדר זרעים וסדר טהרות. לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנת 1947, הרחיב רב יונה שטנצל, תלמידו של רב פרומר, את התוכנית, וקרא ללימוד מקיף של ששה סדרי משנה. הרעיון של לימוד שתי משניות ביום זכה לתמיכתם של דמויות כמו רב איסר זלמן מלצר, הרב מטשעבין, והרבי מגור, מה שסימן את ראשיתה הרשמית של משנה יומית.
כמה זמן לוקח להשלים את המשנה בעזרת משנה יומית?
באמצעות תוכנית משנה יומית, ניתן להשלים את המשנה בתוך כשש שנים בקירוב.
האם כל אחד יכול להצטרף למשנה יומית?
כן, כל מי שמעוניין ללמוד משנה יכול להתחיל את מחזור משנה יומית. אין צורך בידע מוקדם, ומתחילים מוזמנים בברכה.
האם עלי לדעת עברית כדי ללמוד משנה יומית?
אף שהמשנה נכתבה במקורה בעברית, קיימים תרגומים ופירושים רבים בשפות שונות, המנגישים אותה לכל מי שמעוניין ללמוד.
האם יש שעה מסוימת ביום ללימוד משנה יומית?
אין שעה קבועה. המשתתפים יכולים לבחור את השעה המתאימה ביותר ללוח הזמנים שלהם.
האם אפשר ללמוד משנה יומית בקבוצה?
כן, קהילות ובתי כנסת רבים מארגנים מפגשי לימוד קבוצתיים למשנה יומית. לימוד בקבוצה יכול לשפר את ההבנה ולחזק את תחושת החברות.
מה קורה אם פספסתי יום?
אם פספסתם יום, תוכלו להשלים את הפער על ידי לימוד המשניות שהוחמצו לצד לימוד היום הנוכחי, או על ידי הקדשת זמן נוסף עד שתחזרו למסלול.
ברטנורא
איזהו נשך שהוא נושך – that he took from him what he (i.e., the other) didn’t give him.
המרבה בפירות – he increases the reward for himself with produce, and whether by the loan of money or whether by the loan of produce it is interest, for he increases his money. But the concluding part of the Mishnah deals with Rabbinic interest, as it explains – which through the means of commercial transactions.
דינר זהב – twenty-five silver denars.
וכן השער – Such is how they were sold in the city, and it was permissible for him to give money now on the condition that he would give him the wheat all the days of the year with these monies according to the monetary rate, and even though that he doesn’t have the wheat right now. It is taught [in the Mishnah] of our chapter (Mishnah 7):, “when the market price is out, you may purchase, for although he (i.e., the seller) has not goods as yet, others have,” and this seller can purchase them now with these monies.
עמדו חטין בשלשים דינרים אמר לו תן לי חיטי – and this is permissible, if he gives him the wheat, but if he fixed a price to give him for them wine, it is prohibited, lest the wine become more expensive, for since he doesn’t have any wine. And even though he fixed a price with him according to the current market price of wine, and the market price had gone out. For since he doesn’t give him money that we would be able to say that he could purchase wine with these monies tha the received, but he makes the value of the wheat an obligation and to set a price on his obligation of wine, this is prohibited if he lacks wine. For if he had wine, it would be purchased to him from now to the person who comes to set a price on the obligation of wine, and when it went up in price, it was in his possession when it went up in price.
איזהו נשך. שהוא נושך. דשקל מיניה מאי דלא יהיב ליה:
המרבה בפירות. המרבה שכר לעצמו בפירות. ובין בהלואת כסף ובין בהלואת פירות הוי רבית. שהרי מתרבה ממונו. אלא דבסיפא, רבית דרבנן קמפרש שהוא דרך מקח וממכר:
דינר זהב. עשרים וחמשה דינרי כסף:
וכן השער. כך היו נמכרין בעיר. והותר לו לתת מעות עכשיו על מנת ליתן לו זה חטין כל ימות השנה בדמים הללו כשיעור מעותיו ואע״פ שעכשיו אין לו חטין, דתנן בפרקין יצא השער פוסקין, אע״פ שאין לזה יש לזה, ויכול המוכר הזה לקנותם עתה במעות הללו:
עמדו חטין בשלשים דינרין אמר לו תן לי חיטי. וזה מותר אם נתן לו חטין. אבל אם פסק לתת לו בהן יין, אסור, שמא יוקיר היין, הואיל ואין לו יין. ואע״פ שפוסק עמו כשער היין של עכשיו וכבר יצא השער, הואיל ואינו נותן לו דמים שנוכל לומר יכול הוא לקנות יין בדמים שקבל אלא בא לעשות עליו דמי החטין חוב ולפסוק על החוב יין, אסור אם יין אין לו. דאי הוה ליה יין, הוי קנוי לו מעכשיו לזה שבא לפסוק על החוב יין. וכי אייקר ברשותיה אייקר: