Mishnah.org Logo

המשנה היומית של היום

סוטה ט׳:י״ד - ט׳:ט״ו

The Mishnah Yomi for Sunday, July 14, 2019 is סוטה ט׳:י״ד - ט׳:ט״ו

＜ היום הקודםהיוםלמחרת ＞

משנה א

Mishnayos Sotah Perek 9 Mishnah 14

סוטה פרק ט׳ משנה י"ד

14
In the war [pulemus] of Vespasian the Sages decreed upon the crowns of bridegrooms, i.e., that bridegrooms may no longer wear crowns, and upon the drums, meaning they also banned the playing of drums. In the war of Titus they also decreed upon the crowns of brides, and they decreed that a person should not teach his son Greek. In the last war, meaning the bar Kokheva revolt, they decreed that a bride may not go out in a palanquin inside the city, but our Sages permitted a bride to go out in a palanquin inside the city, as this helps the bride maintain her modesty.
בַּפֻּלְמוֹס שֶׁל אַסְפַּסְיָנוּס גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת חֲתָנִים, וְעַל הָאֵרוּס. בַּפֻּלְמוֹס שֶׁל טִיטוּס גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת כַּלּוֹת, וְשֶׁלֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ יְוָנִית. בַּפֻּלְמוֹס הָאַחֲרוֹן גָּזְרוּ שֶׁלֹּא תֵצֵא הַכַּלָּה בָּאַפִּרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר, וְרַבּוֹתֵינוּ הִתִּירוּ שֶׁתֵּצֵא הַכַּלָּה בָּאַפִּרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר:
י"ד
ברטנורא

בפולמוס של אספסיינוס – the army that Vespasian brought against Jerusalem.

גזרו על עטרות חתנים – they would make garlands for the grooms from salt stone which is clear like the appearance of a jewel and they dye it with sulfur–bitumen like the appearance of embroidery which they call NEEL. And there are those who interpret–explain it as garlands of myrtle and of roses and both are forbidden, but only garlands of reeds are permitted.

ועל האירוס – it is made like a winnow–sieve whose walls are round and they spread on its mouth a thin piece of leather and beat it with a thin mallet and it emits a clear sound and it the foreign language we call it TANBORO.

עטרות כלות – similar to a city that is made from gold.

ושלא ילמד אדם את בנו יונית – the explanation is Greek wisdom and there are hints and riddles that the Greeks had and only those who were accustomed to them would know them, and in the Gemara (Talmud Sotah 49b) it explains the reason because of an incident when the Hasmonean kings fought one another (the allusion is to the struggle between the two sons of Alexander Jannaeus, Hyrcanus and Aristobulus; Hyrcanus had the assistance of the Romans who besieged Jerusalem). Those who were inside would let down to those who were outside denarii (i.e., money) in a basket and haul up for them [animals for] the daily offerings. There was one elder there who was learned in Greek wisdom, speaking with them in Greek: As long as you are engaged in the Temple service, they will never surrender to you. That same day, they let down denarii in the basket and hauled up for them a pig. At that time, they said: “Cursed be the person who raises a pig and cursed be the man who teaches his son Greek wisdom.

בפולמוס האחרון – this is the destruction of the [Second] Temple and it was of Titus.

באפריון – like a tent of golden robes and cloaks.

ורבותינו התירו שתצא כלה באפריון – because of modesty and such is the Halakha.

בפולמוס של אספסיינוס. חיל שהביא אספסיינוס על ירושלים:

גזרו על עטרות חתנים. היו עושים לחתנים עטרות מאבן מלח שהוא צלול כעין הבדולח וצובעין אותה בגפרית כעין ציורין שקורין ניי״ל. ואית דמפרשי עטרות של הדס ושל ורד. ושניהם אסורים, ואין מותר אלא עטרות של קנים:

ועל האירוס. עשוי כמין נפה שדפנותיה עגולות ושוטחים על פיה עור דק ומכין עליו במקל דק ומוציא קול צלול. ובלע״ז קורין לו טנבורו:

עטרות כלות. כעין עיר עשויה מזהב:

ושלא ילמד אדם את בנו יונית. פירוש, חכמה יונית. והם רמזים וחידות שהיו ליונים, ולא היו מכירים בהם אלא הרגילים בהם. ובגמרא מפרש טעמא משום מעשה שהיה (כשיצאו) [צ״ל כשצרו] מלכי חשמונאי זה על זה, היו אותן שבפנים משלשלים לאותן שבחוץ בכל יום דינרין בקופה ומעלין להן תמידין, היה שם זקן אחד ולעז להם בחכמה יונית, כל זמן שהם עסוקין בעבודה אין נמסרין בידכם. אותו היום שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר. באותה שעה אמרו ארור אדם שיגדל חזיר, וארור אדם שילמד לבנו חכמה יונית:

בפולמוס האחרון. הוא חורבן הבית. ושל טיטוס נמי הוה:

באפריון. כמו אהל של מעילין וטליתות מוזהבות:

ורבותינו התירו שתצא כלה באפריון. משום צניעותא. וכן הלכה:

משנה ב

Mishnayos Sotah Perek 9 Mishnah 15

סוטה פרק ט׳ משנה ט"ו

15
The mishna lists more things that ceased: From the time when Rabbi Meir died, those who relate parables ceased; from the time when ben Azzai died, the diligent ceased; from the time when ben Zoma died, the exegetists ceased; from the time when Rabbi Yehoshua died, goodness ceased from the world; from the time when Rabban Shimon ben Gamaliel died, locusts come and troubles multiplied; from the time when Rabbi Elazar ben Azarya died, the sages ceased to be wealthy; from the time when Rabbi Akiva died, the honor of the Torah ceased; from the time when Rabbi Ḥanina ben Dosa died, the men of wondrous action ceased; from the time when Rabbi Yosei the Small died, the pious were no more. And why was he called the Small? Because he was the smallest of the pious, meaning he was one of the least important of the pious men. From the time when Rabban Yoḥanan ben Zakkai died, the glory of wisdom ceased; from the time when Rabban Gamliel the Elder died, the honor of the Torah ceased, and purity and asceticism died. From the time when Rabbi Yishmael ben Pavi died, the glory of the priesthood ceased; from the time when Rabbi Yehuda HaNasi died, humility and fear of sin ceased. Rabbi Pineḥas ben Ya’ir says: From the time when the Second Temple was destroyed, the ḥaverim and free men of noble lineage were ashamed, and their heads were covered in shame, and men of action dwindled, and violent and smooth-talking men gained the upper hand, and none seek, and none ask, and none inquire of the fear of Heaven. Upon whom is there for us to rely? Only upon our Father in Heaven. Rabbi Eliezer the Great says: From the day the Second Temple was destroyed, the generations have deteriorated: Scholars have begun to become like scribes that teach children, and scribes have become like beadles, and beadles have become like ignoramuses, and ignoramuses are increasingly diminished, and none ask and none seek. Upon whom is there to rely? Only upon our Father in Heaven. He also said: In the times of the approach of the Messiah, impudence will increase and high costs will pile up. Although the vine shall bring forth its fruit, wine will nevertheless be expensive. And the monarchy shall turn to heresy, and there will be no one to give reproof about this. The meeting place of the Sages will become a place of promiscuity, and the Galilee shall be destroyed, and the Gavlan will be desolate, and the men of the border shall go round from city to city to seek charity, but they will find no mercy. And the wisdom of scribes will putrefy, and people who fear sin will be held in disgust, and the truth will be absent. The youth will shame the face of elders, elders will stand before minors. Normal family relations will be ruined: A son will disgrace a father; a daughter will rise up against her mother, a daughter-in-law against her mother-in-law. A man’s enemies will be the members of his household. The face of the generation will be like the face of a dog; a son will no longer be ashamed before his father. And upon what is there for us to rely? Only upon our Father in heaven. Rabbi Pineḥas ben Ya’ir says: Torah study leads to care in the performance of mitzvot. Care in the performance of mitzvot leads to diligence in their observance. Diligence leads to cleanliness of the soul. Cleanliness of the soul leads to abstention from all evil. Abstention from evil leads to purity and the elimination of all base desires. Purity leads to piety. Piety leads to humility. Humility leads to fear of sin. Fear of sin leads to holiness. Holiness leads to the Divine Spirit. The Divine Spirit leads to the resurrection of the dead.
מִשֶּׁמֵּת רַבִּי מֵאִיר, בָּטְלוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן עַזַּאי, בָּטְלוּ הַשַּׁקְדָּנִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן זוֹמָא, בָּטְלוּ הַדַּרְשָׁנִים. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, פָּסְקָה טוֹבָה מִן הָעוֹלָם. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, בָּא גוֹבַי וְרַבּוּ צָרוֹת. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, פָּסַק הָעשֶׁר מִן הַחֲכָמִים. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא, בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא, בָּטְלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יוֹסֵי קַטְנוּתָא, פָּסְקוּ חֲסִידִים. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ קַטְנוּתָא, שֶׁהָיָה קַטְנוּתָן שֶׁל חֲסִידִים. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, בָּטַל זִיו הַחָכְמָה. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן, בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה וּמֵתָה טָהֳרָה וּפְרִישׁוּת. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן פָּאבִי, בָּטַל זִיו הַכְּהֻנָּה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי, בָּטְלָה עֲנָוָה וְיִרְאַת חֵטְא. רַבִּי פִנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר, מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בּוֹשׁוּ חֲבֵרִים וּבְנֵי חוֹרִין, וְחָפוּ רֹאשָׁם, וְנִדַּלְדְּלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, וְגָבְרוּ בַעֲלֵי זְרוֹעַ וּבַעֲלֵי לָשׁוֹן, וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ, וְאֵין שׁוֹאֵל, עַל מִי לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר, מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שָׁרוּ חַכִּימַיָּא לְמֶהֱוֵי כְסָפְרַיָּא, וְסָפְרַיָּא כְּחַזָּנָא, וְחַזָּנָא כְּעַמָּא דְאַרְעָא, וְעַמָּא דְאַרְעָא אָזְלָא וְדַלְדְּלָה, וְאֵין מְבַקֵּשׁ, עַל מִי יֵשׁ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא חֻצְפָּא יִסְגֵּא, וְיֹקֶר יַאֲמִיר, הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר, וְהַמַּלְכוּת תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת, וְאֵין תּוֹכֵחָה, בֵּית וַעַד יִהְיֶה לִזְנוּת, וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב, וְהַגַּבְלָן יִשּׁוֹם, וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָּנוּ, וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת. נְעָרִים פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ, זְקֵנִים יַעַמְדוּ מִפְּנֵי קְטַנִּים. (מיכה ז) בֵּן מְנַבֵּל אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ, אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב, הַבֵּן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מֵאָבִיו. וְעַל מִי יֵשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. רַבִּי פִנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר, זְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת, וּנְקִיּוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרָה, וְטָהֳרָה מְבִיאָה לִידֵי פְרִישׁוּת, וּפְרִישׁוּת מְבִיאָה לִידֵי קְדֻשָּׁה, וּקְדֻשָּׁה מְבִיאָה לִידֵי עֲנָוָה, וַעֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא, וְיִרְאַת חֵטְא מְבִיאָה לִידֵי חֲסִידוּת, וַחֲסִידוּת מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבִיאָה לִידֵי תְחִיַּת הַמֵּתִים, וּתְחִיַּת הַמֵּתִים בָּא עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב, אָמֵן:
ט"ו
ברטנורא

בטלו מושלי משלים – such as the parables of the foxes that we state in [Tractate] Sanhedrin [38b] when Rabbi Meir would expound on the lesson and would divide his exposition into three parts: one-third devoted to legal discussion, one-third to homily and one-third to parables.

השקדנים – they are attendant on the doors of the Academy–Bet Midrash night and day as we state in [Tractate] Yevamot [63b] as Ben Azzai stated: What can I do when my soul is attached to–in love with the Torah.

הדרשנים – he was expert in Midrash and the rationales of the Biblical verses, as it states [Talmud Berakhot 12b – actually Tractate Berakhot, Chapter 1, Mishnah 5]: “And I did not succeed (in proving) that the Exodus from Egypt should be mentioned at night until [I heard] the exposition of Ben Zoma.”

בטל כבוד תורה – He would give attention to expound upon each and every stroke on letter [Tractate Menahot 29b]. This is the great honor of the Torah which has nothing to abolish it.

שבטלו אנשי מעשה – they do wondrous deeds as we state in [Tractate] Taanit [25a]: he will ordain that vinegar should burn, and to goats that they should bring wolves on their horns.”

קטנותם של חסידים – they wee the pious individuals walking and becoming scarce and he was from their most inferior and their end.

משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה – and until he died [Tractate Megillah 21a], there was health in the world, and hey would study the Torah while standing. And when he died, feebleness of strength came to the world and they began to study while sitting, and this is the abolishment of the honor of the Torah.

משמת רבי בטלה ענוה – the students of Rebbe (i.e., Rabbi Judah the Patriarch) added and wrote this in the Mishnah.

בטלו מושלי משלים. כגון ממשלות שועלים, דאמרינן בסנהדרין [לח:] כי הוי דריש רבי מאיר בפרקא הוה דריש תלתא שמעתתא ותלתא אגדתא ותלתא מתלי:

השקדנים. שוקדים על דלתות בית המדרש לילה ויום, כדאמרינן ביבמות [סג:] דאמר בן עזאי מה אעשה ונפשי חשקה בתורה:

הדרשנים. שהיה בקי במדרש טעמי מקראות, כדאמר [ברכות יב.] ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא:

בטל כבוד תורה. שהיה נותן לב לדרוש על כל קוץ וקוץ [מנחות כח.]. וזהו כבוד תורה גדול, שאין בה דבר לבטלה:

בטלו אנשי מעשה. שעושים מעשים מופלאים כדאמרינן בתעניות [כה.] יאמר לחומץ וידליק ולעזים להביא זאבים בקרניהם:

קטנותם של חסידים. שהיו החסידים הולכים ומתקטנין והוא היה מקטניהן וסופן:

משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה. שעד שמת הוא היה בריאות בעולם והיו לומדים תורה מעומד [מגילה כא] ומשמת באת תשות כח לעולם והתחילו ללמוד מיושב. וזהו בטל כבוד תורה:

משמת רבי בטלה ענוה. תלמידיו של רבי הוסיפו וכתבו זה במשנה:

שאלות נפוצות על משנה יומית

עדיין יש לכם שאלה? צרו קשר