Mishnah.org Logo

המשנה היומית של היום

סוטה ז׳:ה׳ - ז׳:ו׳

The Mishnah Yomi for Friday, July 26, 2019 is סוטה ז׳:ה׳ - ז׳:ו׳

＜ היום הקודםהיוםלמחרת ＞

משנה א

Mishnayos Sotah Perek 7 Mishnah 5

סוטה פרק ז׳ משנה ה׳

5
How did the ceremony of the blessings and curses take place? When the Jewish people crossed the Jordan River they came to Mount Gerizim and Mount Ebal, which are in Samaria along-side the city of Shechem, which is near the oaks of Moreh, as it is stated: “Are they not beyond the Jordan, behind the way of the going down of the sun, in the land of the Canaanites that dwell in the Arabah, over against Gilgal, beside the oaks of Moreh?” (Deuteronomy 11:30), and there it states: “And Abram passed through the land until the place of Shechem, until the oaks of Moreh” (Genesis 12:6). Just as the oaks of Moreh mentioned there with regard to Abraham are close to Shechem, so too, the oaks of Moreh mentioned here are close to Shechem. Six tribes ascended to the top of Mount Gerizim and six tribes ascended to the top of Mount Ebal, and the priests and the Levites and the Ark were standing at the bottom in the middle, between the two mountains. The priests were surrounding the Ark and the Levites were surrounding the priests, and all the rest of the Jewish people were standing on the mountains on this side and on that side, as it is stated: “And all Israel, and their elders and officers, and their judges, stood on this side of the Ark and on that side before the priests the Levites that bore the Ark of the Covenant of the Lord” (Joshua 8:33). The Levites then turned to face Mount Gerizim and opened with the blessing: Blessed be the man who does not make a graven or molten image (see Deuteronomy 27:15), and these people and those people, i.e., the two groups standing on either mountain, answered: Amen. Then they turned to face Mount Ebal and opened with the curse: “Cursed be the man who makes a graven or molten image” (Deuteronomy 27:15), and these people and those people answered: Amen. They continued in this manner until they completed reciting all of the blessings and curses. And afterward they brought the stones as commanded in the Torah, and they built the altar and plastered it with plaster, and they wrote on it all of the words of the Torah in seventy languages, as it is stated: “And you shall write on the stones all the words of this law clearly elucidated” (Deuteronomy 27:8), indicating that it was to be written in every language. And they then took the stones from there and came to Gilgal and slept in their lodging place.
בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת כֵּיצַד. כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן וּבָאוּ אֶל הַר גְּרִזִּים וְאֶל הַר עֵיבָל שֶׁבְּשׁוֹמְרוֹן שֶׁבְּצַד שְׁכֶם שֶׁבְּאֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יא) הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְגוֹ', וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (בראשית יב) וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה, מָה אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר לְהַלָּן שְׁכֶם, אַף אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר כָּאן שְׁכֶם. שִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר גְּרִזִּים וְשִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר עֵיבָל, וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהָאָרוֹן עוֹמְדִים לְמַטָּה בָאֶמְצַע, הַכֹּהֲנִים מַקִּיפִין אֶת הָאָרוֹן, וְהַלְוִיִּם אֶת הַכֹּהֲנִים, וְכָל יִשְׂרָאֵל מִכָּאן וּמִכָּאן, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ח) וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרָיו וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן וְגוֹ'. הָפְכוּ פְנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִזִּים וּפָתְחוּ בַבְּרָכָה, בָּרוּךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן. הָפְכוּ פְנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר עֵיבָל וּפָתְחוּ בַקְּלָלָה, (דברים כז) אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן, עַד שֶׁגּוֹמְרִין בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת. וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְסָדוּהוּ בְסִיד, וְכָתְבוּ עָלָיו אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בַּאֵר הֵיטֵב, וְנָטְלוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָאוּ וְלָנוּ בִמְקוֹמָן:
ה׳
ברטנורא

שבשומרון – near Shomron–Samaria.

מכאן ומכאן – on the mountains.

בשבעים לשון – in the writing of seventy nations and all who wish to teach it should come to study so that there won’t be any fault-finding for the nations to state that we didn’t have from where to learn.

את האבנים – they concealed the alter after they offered the burnt offerings and the peace offerings.

ולנו במקומן – in their lodgings in Gilgal, and there, they established the stones.

שבשומרון. אצל שומרון:

מכאן ומכאן. על ההרים:

בשבעים לשון. בבתב של שבעים אומות, וכל הרוצה ללמדה יבא וילמוד. שלא יהיה פתחון פה לאומות לומר לא היה לנו מהיכן ללמוד:

את האבנים. סתרו את המזבח לאחר שהעלו העולות והשלמים:

ולנו במקומן. בבית מלונם בגלגל, ושם הקימו את האבנים:

משנה ב

Mishnayos Sotah Perek 7 Mishnah 6

סוטה פרק ז׳ משנה ו׳

6
How is the Priestly Benediction recited? In the country, i.e., outside the Temple, the priest recites the verses as three blessings, pausing between each verse while the people respond amen. And in the Temple, the priests recite all three verses as one blessing, after which the people respond: Blessed be the Lord, God, the God of Israel, from eternity to eternity, as is the customary response to blessings in the Temple. In the Temple, the priest utters the name of God as it is written in the Torah, i.e., the Tetragrammaton, and in the country they use its substitute name of Lordship. In the country, the priests lift their hands so they are aligned with their shoulders during the benediction. And in the Temple they lift them above their heads, except for the High Priest, who does not lift his hands above the frontplate. Since the Tetragrammaton is inscribed on it, it is inappropriate for him to lift his hands above it. Rabbi Yehuda says: Even the High Priest lifts his hands above the frontplate, as it is stated: “And Aaron lifted up his hands toward the people and blessed them” (Leviticus 9:22).
בִּרְכַּת כֹּהֲנִים כֵּיצַד, בַּמְּדִינָה אוֹמְרִים אוֹתָהּ שָׁלשׁ בְּרָכוֹת, וּבַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אֶחָת. בַּמִּקְדָּשׁ אוֹמֵר אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ, וּבַמְּדִינָה בְכִנּוּיוֹ. בַּמְּדִינָה כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת יְדֵיהֶן כְּנֶגֶד כִּתְפֵיהֶן, וּבַמִּקְדָּשׁ עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן, חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף כֹּהֵן גָּדוֹל מַגְבִּיהַּ יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ט) וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם:
ו׳
ברטנורא

במדינה אומר אותה שלש ברכות – that the Kohanim interrupt between each verse, [and the community] answers [Amen].

ובמקדש ברכה אחת – because they do not answer “Amen” in the Temple and there is no interruption here.

ככתבה – with a Yud, Heih (i.e., the letters of the name of God).

בכנויו – with an Aleph, Daleth [Nun, Yud] for we don’t mention God’s name as it is written other than in the Temple alone, as it states (Exodus 20:21): “in every place where I cause My name to be mentioned, I will come to you and bless you.” The Biblical text transposed it and expounded upon it: In every place that I will come to you and bless you, which is in the Temple–Sanctuary, there I will mention My name.

כנגד כתפותיהם – because it requires the lifting of the palms of the hands, as it is written (Leviticus 9:22): “Aaron lifted up his hands toward the people and blessed them.” And it is written (Deuteronomy 18:5): “him and his descendants [to be in attendance for service in the name of the LORD] for all time.” Just as he is with the raising of his hands, so too his descendants–children also with the raising of their hands for all time.

ובמקדש – when they bless the people with the holy name of God and Divine Presence is above from the second joints of their fingers, they lift their hands above their heads.

שאין מגביה ידיו למעלה מן הציץ – because the name of God is written upon it. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.

במדינה אומר אותה שלש ברכות. שמפסיקין הכהנים בין פסוק לפסוק, ועונים הצבור אמן:

ובמקדש ברכה אחת. לפי שאין עונים אמן במקדש ואין כאן שום הפסק:

ככתבה. ביו״ד ה״א:

בכנויו. באל״ף דל״ת. שאין מזכירין השם בכתבו אלא במקדש בלבד, שנאמר (שמות כ׳:כ״א) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, סרס המקרא ודרשהו, בכל המקום אשר אבוא אליך וברכתיך, דהיינו במקדש, שם אזכיר את שמי:

כנגד כתפיהן. מפני שצריך נשיאת כפים, דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, וכתיב (דברים י״ח:ה׳) הוא ובניו כל הימים, מה הוא בנשיאות כפים אף בניו בנשיאת כפים כל הימים:

ובמקדש. שמברכים את העם בשם המפורש ושכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם, מגביהים ידיהם למעלה מראשיהם:

שאין מגביה ידיו למעלה מן הציץ. מפני שהשם כתוב בו. ואין הלכה כר׳ יהודה:

שאלות נפוצות על משנה יומית

עדיין יש לכם שאלה? צרו קשר