המשנה היומית של היום
נזיר ה׳:ג׳ - ה׳:ד׳
The Mishnah Yomi for Thursday, August 29, 2019 is נזיר ה׳:ג׳ - ה׳:ד׳
משנה א
Mishnayos Nazir Perek 5 Mishnah 3
נזיר פרק ה׳ משנה ג׳
משנה ב
Mishnayos Nazir Perek 5 Mishnah 4
נזיר פרק ה׳ משנה ד׳
ברטנורא
מי שנדר בנזיר – and at the time that he took the vow [of becoming a Nazirite], he had the animals [for the sacrifice] and with the knowledge/intention that it was for this purpose he made the vow that he would offer up his sacrifices from those animals, and he went and found that they had been stolen and on account of this, regretted that he took the vow of becoming a Nazirite.
אם עד שלא נגנבו בהמותיו נדר, הרי זה נזיר – and a Sage should not absolve him through this opening for retracting a vow (i.e., suggesting reasons which, if known at the time, would have prevented the person from making the vow), for it was a novel incident changing the aspects of a vow and eventually nullifies it, and we don’t open with a novel incident.
ואם לאחר שנגנבו נדר – and he stated: “had I known that they would be stolen, I would not have made this vow, this is an opening that the Sage could annul.
וזו טעות טעה נחום הנדי כשעלו נזירים מן הגולה ומצאו בהה"ק חרב – and they made the vow prior to the Temple’s destruction and he (i.e., the Sage) released them and the Sages said to him that it was a novel incident changing the aspects of a vow, and eventually nullifying it, and we don’t open with a novel incident, and the Halakha is according to the Sages.
מי שנדר בנזיר. ובשעה שנדר היו לו בהמות ואדעתא דהכי נדר שיקריב קרבנותיו מאותם בהמות. והלך ומצאן שנגנבו ומחמת זה מתחרט על שנדר בנזיר:
אם עד שלא נגנבו בהמותיו נדר הרי זה נזיר. ולא יתיר לו החכם בפתח זה, דנולד הוי ואין פותחין בנולד:
ואם לאחר שנגנבו נדר. ואמר אילו הייתי יודע שנגנבו לא הייתי נודר, הרי זה פתח ויתירנו החכם: וזו טעות טעה נחום המדי שכשעלו נזירים מן הגולה ומצאו בהמ״ק חרב. והם נדרו קודם שחרב הבית, והתיר להן, ואמרו לו חכמים דנולד הוא ואין פותחין בנולד. והלכה כחכמים:
שאלות נפוצות על משנה יומית
מה זה משנה יומית?
משנה יומית היא תוכנית לימוד יומית שבה המשתתפים לומדים שתי משניות (יחידות לימוד מתוך המשנה) בכל יום. באמצעות תוכנית זו, ניתן להשלים את כל המשנה בתוך כשש שנים.
מהי המשנה?
המשנה היא האוסף הכתוב המשמעותי הראשון של המסורת שבעל פה היהודית, והיא מהווה את הבסיס לתלמוד. היא נערכה סביב שנת 200 לספירה, וכוללת תורות ודיונים בהלכה מפי רבנים שונים.
מי החל את תוכנית משנה יומית?
בשנת 1934, הגאון מקוז’יגלוב, רב אריה צבי פרומר, שהחליף את רב מאיר שפירא (מייסד הדף היומי) בראשות ישיבת חכמי לובלין, יזם את מחזור לימוד משנה יומית, בהתמקדות בסדר זרעים וסדר טהרות. לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנת 1947, הרחיב רב יונה שטנצל, תלמידו של רב פרומר, את התוכנית, וקרא ללימוד מקיף של ששה סדרי משנה. הרעיון של לימוד שתי משניות ביום זכה לתמיכתם של דמויות כמו רב איסר זלמן מלצר, הרב מטשעבין, והרבי מגור, מה שסימן את ראשיתה הרשמית של משנה יומית.
כמה זמן לוקח להשלים את המשנה בעזרת משנה יומית?
באמצעות תוכנית משנה יומית, ניתן להשלים את המשנה בתוך כשש שנים בקירוב.
האם כל אחד יכול להצטרף למשנה יומית?
כן, כל מי שמעוניין ללמוד משנה יכול להתחיל את מחזור משנה יומית. אין צורך בידע מוקדם, ומתחילים מוזמנים בברכה.
האם עלי לדעת עברית כדי ללמוד משנה יומית?
אף שהמשנה נכתבה במקורה בעברית, קיימים תרגומים ופירושים רבים בשפות שונות, המנגישים אותה לכל מי שמעוניין ללמוד.
האם יש שעה מסוימת ביום ללימוד משנה יומית?
אין שעה קבועה. המשתתפים יכולים לבחור את השעה המתאימה ביותר ללוח הזמנים שלהם.
האם אפשר ללמוד משנה יומית בקבוצה?
כן, קהילות ובתי כנסת רבים מארגנים מפגשי לימוד קבוצתיים למשנה יומית. לימוד בקבוצה יכול לשפר את ההבנה ולחזק את תחושת החברות.
מה קורה אם פספסתי יום?
אם פספסתם יום, תוכלו להשלים את הפער על ידי לימוד המשניות שהוחמצו לצד לימוד היום הנוכחי, או על ידי הקדשת זמן נוסף עד שתחזרו למסלול.
ברטנורא
מי שנדר בנזיר – in a language that resembled it for him that he was not a Nazirite.
ונשאל לחכם – and who said to him that there is something in that this language formulation of the language of Naziriteship, and he was not careful from drinking wine,
מונה משעה שנדר – and we don’t fine him that he transgressed and drank wine, even though, from doubt, it is prohibited, he should have separated himself until he would seek and ask a Sage.
נשאל לחכם והתירו – who said to him that there is nothing in this language of the language of Naziriteship.
תצא ותרעה בעדר – for setting aside [an animal] by error is a vain talk but it should become non-holy and in this, the School of Shammai agrees for since he is not a Nazirite when he states that it [i.e., the animal] should go for the sacrifices of the Nazirite, and he didn’t say anything, like a person who is not liable for a sin-offering and states: “behold, this is for my sin-offering.”
אי אתם מודים בזה שהוא הקדש טעות – and what is the difference from the beginning of the chapter (i.e., Mishnah 1), when you (i.e., the School of Shammai) stated that [an act of] consecration done in error is binding [i.e., consecrated]?
אמרו להם בית שמאי – they were not anxious to respond t them the essence of their reasoning, but they spoke to them in accordance with their own words “from the ninth and the eleventh that they consecrated in error and we extend the scope/include from (Leviticus 27:32): “All tithes of he herd or flock – [of all that passes under the shepherd’s staff, every tenth one – shall be holy to the LORD].”
אמרו להם ב"ה לא השבט קדשו – to be read [as a question – in astonishment], meaning to say, the decree of the Biblical verse is that the ninth and the eleventh which are near the tenth, the staff sanctifies them, if he called them “the tenth,” and we do not derive from this merely that an act of consecration made in error is consecrated, for were it not for this reason because of an act of consecration made in error, if so, then even the eighty and the twelfth also [would be included], but rather because the Biblical verse that sanctified the tenth, etc., and it is the decree of the Biblical verse (that the tenth one, approximately, would be sanctified) and we don’t derive anything from this.
מי שנדר בנזיר. בלשון שהיה דומה לו שלא היה נזיר:
ונשאל לחכם ואסרו. ואמר לו שיש בלשון זה לשון נזירות, והוא לא נזהר מלשתות יין:
מונה משעה שנדר. ולא קנסינן ליה על שעבר ושתה יין, אע״ג דמספק איסור היה לו לפרוש עד שישאל לחכם:
נשאל לחכם והתירו. שאמר לו שאין בלשון זה לשון נזירות:
תצא ותרעה בעדר. דהפרשה בטעות הואי ותצא לחולין. ובהא מודו ב״ש, דכיון דאינו נזיר, כי קאמר לקרבנות נזירותו, ולא מידי קאמר, כאדם שאינו חייב חטאת ואמר הרי זו לחטאתי:
אי אתם מודים בזה שהוא הקדש טעות. ומאי שנא מריש פרקין דאמריתו הקדש בטעות הוי הקדש:
אמרו להם בית שמאי. לא חשו להשיבם עיקר טעמם, אלא לדבריהם קאמרי להו מתשיעי ואחד עשר דקדשו בטעות דמרבינן ליה מן וכל מעשר בקר וצאן (ויקרא כ״ז:ל״ב):
אמרו להם ב״ה לא השבט קידשו. בתמיה. כלומר גזרת הכתוב היא דתשיעי ואחד עשר הסמוכים לעשירי השבט מקדשן אם קרא להם עשירי, ולא ילפינן מיניה בעלמא דהקדש בטעות הוי הקדש, דאילו הוי טעמא משום הקדש בטעות א״כ אפילו שמיני ושנים עשר נמי, אלא הכתוב שקדש עשירי כו׳, וגזירת הכתוב היא ולא ילפינן מינה: