המשנה היומית של היום
חגיגה ב׳:ד׳ - ב׳:ה׳
The Mishnah Yomi for Tuesday, March 3, 2020 is חגיגה ב׳:ד׳ - ב׳:ה׳
משנה א
Mishnayos Chagigah Perek 2 Mishnah 4
חגיגה פרק ב׳ משנה ד׳
משנה ב
Mishnayos Chagigah Perek 2 Mishnah 5
חגיגה פרק ב׳ משנה ה׳
ברטנורא
נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה – for profane things, Second Tithe and Priest’s due, it is sufficient for them by washing [hands] with a utensil which does not have within it other than one-quarter of a log of water.
ולקדש מטבילין – the explanation is to consume peace-offerings, sin-offerings and guilt-offerings. There is a greater degree/level, that it is necessary to immerse one’s hands in one-hundred Seah, and even though they are not other than mere hands, that did not come in contact with impurity that defiles the entire body according to the Torah.
ולחטאת – to come in contact with the water of the sin-offering, sanctified water with the ashes of the red heifer to sprinkle from them upon those who are defiled through contact with the dead. There is a greater level/degree that if one’s hands became defiled through one of the things that defile the hands but not the body, such as a [sacred] book, or impure foods and impure liquids, and all defilements that [come] from the words of the Scribes the body is also defiled and the entire body requires ritual immersion. And all of these levels/degrees one higher than the next are from the words of the Scribes. But the fact that these were taken here concerning the laws of the Hagigah/Festival offering is because at their conclusion the laws of the Festival, for the ignoramuses/Amei HaAretz are considered ritually pure on the Festivals, but not on the rest of the days of the year, at the conclusion of [the third chapter of Hagigah], “There is a greater stringency regarding hallowed things.”
נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה. חולין ומעשר שני ותרומה די להם נטילה בכלי שאין בו אלא רביעית מים:
ולקודש מטבילין. פירוש לאכול שלמים וחטאת ואשם יש מעלה יתירה, שצריך להטביל את הידים בארבעים סאה. ואע״פ שאינם אלא סתם ידים, שלא נגעו בטומאה המטמאה את כל הגוף מדאורייתא:
ולחטאת. ליגע במי חטאת, מים המקודשים באפר פרה אדומה להזות מהם על טמאי מתים, יש מעלה יתירה, שאם נטמאו ידיו בא׳ מן הדברים המטמאים את הידים ולא את הגוף, כגון ספר ואוכלין טמאים ומשקין טמאים וכל טומאות שמדברי סופרים, נטמא גם הגוף, וכל הגוף צריך טבילה. וכל מעלות הללו שזה גבוה מזה, מדברי סופרים הם. והאי דנקט להו הכא גבי הלכות חגיגה, לפי שיש בסופן הלכות הרגל, שעמי הארץ חשובים טהורים ברגל, ולא בשאר ימות השנה. בסוף חומר בקודש:
שאלות נפוצות על משנה יומית
מה זה משנה יומית?
משנה יומית היא תוכנית לימוד יומית שבה המשתתפים לומדים שתי משניות (יחידות לימוד מתוך המשנה) בכל יום. באמצעות תוכנית זו, ניתן להשלים את כל המשנה בתוך כשש שנים.
מהי המשנה?
המשנה היא האוסף הכתוב המשמעותי הראשון של המסורת שבעל פה היהודית, והיא מהווה את הבסיס לתלמוד. היא נערכה סביב שנת 200 לספירה, וכוללת תורות ודיונים בהלכה מפי רבנים שונים.
מי החל את תוכנית משנה יומית?
בשנת 1934, הגאון מקוז’יגלוב, רב אריה צבי פרומר, שהחליף את רב מאיר שפירא (מייסד הדף היומי) בראשות ישיבת חכמי לובלין, יזם את מחזור לימוד משנה יומית, בהתמקדות בסדר זרעים וסדר טהרות. לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנת 1947, הרחיב רב יונה שטנצל, תלמידו של רב פרומר, את התוכנית, וקרא ללימוד מקיף של ששה סדרי משנה. הרעיון של לימוד שתי משניות ביום זכה לתמיכתם של דמויות כמו רב איסר זלמן מלצר, הרב מטשעבין, והרבי מגור, מה שסימן את ראשיתה הרשמית של משנה יומית.
כמה זמן לוקח להשלים את המשנה בעזרת משנה יומית?
באמצעות תוכנית משנה יומית, ניתן להשלים את המשנה בתוך כשש שנים בקירוב.
האם כל אחד יכול להצטרף למשנה יומית?
כן, כל מי שמעוניין ללמוד משנה יכול להתחיל את מחזור משנה יומית. אין צורך בידע מוקדם, ומתחילים מוזמנים בברכה.
האם עלי לדעת עברית כדי ללמוד משנה יומית?
אף שהמשנה נכתבה במקורה בעברית, קיימים תרגומים ופירושים רבים בשפות שונות, המנגישים אותה לכל מי שמעוניין ללמוד.
האם יש שעה מסוימת ביום ללימוד משנה יומית?
אין שעה קבועה. המשתתפים יכולים לבחור את השעה המתאימה ביותר ללוח הזמנים שלהם.
האם אפשר ללמוד משנה יומית בקבוצה?
כן, קהילות ובתי כנסת רבים מארגנים מפגשי לימוד קבוצתיים למשנה יומית. לימוד בקבוצה יכול לשפר את ההבנה ולחזק את תחושת החברות.
מה קורה אם פספסתי יום?
אם פספסתם יום, תוכלו להשלים את הפער על ידי לימוד המשניות שהוחמצו לצד לימוד היום הנוכחי, או על ידי הקדשת זמן נוסף עד שתחזרו למסלול.
ברטנורא
יום טבוח –the day of the slaughter of the burnt-offerings of appearance [at the Temple] of the Festival day. לאחר השבת – they are not offered either on the Festival day nor on Shabbat. But [the holiday] of Atzeret/Shavuot has indemnity/payment all seven [days] like Passover and Shavuot.
וב"ה אומרים אין לה יום טבוח – it does not require the slaughtering and preparation of the pilgrim’s offering, as it is permitted to offer them on the Festival days. As the School of Hillel, according to its reasoning when they state that we bring peace-offerings and burnt offerings on the Festival days, and the Tanna/teacher comes to teach us that even where it is impossible to do it on the morrow, such as the case where Shavuot occurs on Friday, even in this, the School of Shammai states that the burnt-offerings of appearance [at the Temple] are not offered on the Festival day, and they postponed it it until after the Sabbath.
אין כהן גדול מתלבש – in his beautiful utensils/raiment, on the day of slaughter and preparation of the pilgrim’s offering of Atzeret/Shavuot that is after the Sabbath, in order that he should not adorn himself on that self-same day, that everyone would understand that this day is not a Festival.
שלא לקיים דברי האומרים עצרת אחר שבת – for the Sadducees would say that Atzeret/Shavuot always [occurs] after Shabbat, as it is written (Leviticus 23:15): “And from [the day on which you bring the sheaf of elevation offering] – the day after the sabbath, [you shall count off seven weeks. They must be complete],” and they say that “the day after the sabbath” in the beginning [of Passover] and if so, Atzeret/Shavuot will always fall on Sunday.
יום טבוח. יום שחיטת עולות ראיה של יו״ט לאחר השבת שאין קרבים לא ביו״ט ולא בשבת. ועצרת יש לה תשלומין כל שבעה כפסח וסוכות:
וב״ה אומרים אין לה יום טבוח. אינה צריכה יום טבוח, שמותר להקריבן ביו״ט. וב״ה לטעמייהו דאמרי מביאין שלמים ועולות ביום טוב. ואשמעינן תנא דאפילו היכא דלא אפשר למיעבד למחר, כגון דחל עצרת בערב שבת אפילו בהא אמרי בית שמאי דאין עולת ראיה קריבה ביו״ט ודחו לה עד לאחר השבת:
אין כהן גדול מתלבש. בכלים נאים שלו, ביום טבוח של עצרת שאחר השבת. כדי שלא יתנאה באותו היום, שיבינו הכל שאין היום יו״ט:
שלא לקיים דברי האומרים עצרת אחר שבת. שהיו הצדוקים אומרים לעולם עצרת אחר שבת, דכתיב (ויקרא כ״ג:ט״ו) וספרתם לכם ממחרת השבת, והן אומרים ממחרת שבת בראשית וא״כ לעולם חל עצרת באחד בשבת: