Mishnah.org Logo

המשנה היומית של היום

מגילה ג׳:ו׳ - ד׳:א׳

The Mishnah Yomi for Thursday, March 26, 2020 is מגילה ג׳:ו׳ - ד׳:א׳

＜ היום הקודםהיוםלמחרת ＞

משנה א

Mishnayos Megillah Perek 3 Mishnah 6

מגילה פרק ג׳ משנה ו׳

6
On each day of Hanukkah they read selections from the portion of the dedication of the altar by the tribal princes (Numbers 7). On Purim they read the portion of “And Amalek came” (Exodus 17:8–16). On the New Moon they read the portion of “And in the beginnings of your months” (Numbers 28:11–15). And in the non-priestly watches they read the act of Creation (Genesis 1:1–2:3). The Jewish people were divided into twenty-four watches. Each week, it would be the turn of a different watch to send representatives to Jerusalem to be present in the Temple to witness the sacrificial service. Those remaining behind would fast during the week, from Monday to Thursday, offer special prayers, and read the account of Creation from the Torah. On fast days, they read the portion of blessings and curses (Leviticus, chapter 26). One should not interrupt the reading of the curses by having two different people read them. Rather, one person reads all of them. On Mondays, and on Thursdays, and on Shabbat during the afternoon service, they read in accordance with the regular weekly order, i.e., they proceed to read the first section of the Torah portion that follows the portion that was read on the previous Shabbat morning. However, these readings are not counted as a progression in the reckoning of reading the Torah portions, i.e., they do not proceed on Monday to read the section that immediately follows the section read on Shabbat during the afternoon, and then the following section on Thursday. Rather, until the reading on the following Shabbat morning, they return to and read the same first section of the Torah portion that follows the portion that was read on the previous Shabbat morning. On Festivals and holidays, they read a portion relating to the character of the day, as it is stated: “And Moses declared to the children of Israel the appointed seasons of the Lord” (Leviticus 23:44), which indicates that part of the mitzva of the Festivals is that the people should read the portion relating to them, each one in its appointed time.
בַּחֲנֻכָּה, בַּנְּשִׂיאִים (שם ז). בְּפוּרִים, וַיָּבֹא עֲמָלֵק (שמות יז). בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם (במדבר כח). בַּמַּעֲמָדוֹת, בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית (בראשית א). בַּתַּעֲנִיּוֹת, בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת (ויקרא כו). אֵין מַפְסִיקִין בַּקְּלָלוֹת, אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא אֶת כֻּלָּן. בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וּבְשַׁבָּת בַּמִּנְחָה, קוֹרִין כְּסִדְרָן, וְאֵין עוֹלִין לָהֶם מִן הַחֶשְׁבּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג), וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי יְיָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִצְוָתָן שֶׁיְּהוּ קוֹרִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּזְמַנּוֹ:
ו׳
ברטנורא

במעמדות במעשה בראשית – Since for the sacrifices, heaven and earth were established, and the order of their readings is explained in the last chapter (4) of Tractate Taanit.

ברכות וקללות – “If you will follow My laws…’ (Leviticus 26:3 and following) to inform that retribution comes to the world for being engaged in sin (see specifically, Leviticus 26:14-46, “the Rebuke”) so that they will return [to God] in repentance and will be saved from their troubles.

כסדרן – according to the portion of the day

ואין עולין להם מן החשבון – so that when Shabbat arrives, they will return and read what they read on [the previous] Monday and Thursday [mornings] and on Shabbat at Minha/Afternoon Service.

שנאמר וידבר משה – this refers to the entire Mishnah, to teach from here that it is Mitzvah on each festival to read from the [subject] matter of the festival.

במעמדות במעשה בראשית. שבשביל הקרבנות נתקיימו שמים וארץ. וסדר קריאתן מפורש במסכת תענית בפרק אחרון:

ברכות וקללות. אם בחקותי. להודיע שעל עסקי החטא באה פורענות לעולם, ויחזרו בתשובה וינצלו מצרתם:

כסדרן. בסדר פרשת היום:

ואין עולין להם מן החשבון. כשיגיע יום שבת יחזרו ויקראו מה שקראו בשני ובחמישי ובשבת במנחה:

שנאמר וידבר משה. אכולה מתניתין קאי ללמוד מכאן שמצוה לקרות בכל המועד מענין המועד:

משנה ב

Mishnayos Megillah Perek 4 Mishnah 1

מגילה פרק ד׳ משנה א׳

1
One who reads the Megilla may position himself as he wishes, either standing or sitting. Whether one person reads the Megilla or two people read it together, they have fulfilled their obligation. In a place where the people are accustomed to recite a blessing over the reading, one should recite a blessing. And in a place where it is customary not to recite a blessing, one should not recite a blessing. The mishna records several laws governing public Torah readings. On Mondays and Thursdays during the morning service and on Shabbat during the afternoon service, three people read from the Torah; one may neither decrease the number of readers nor add to them. And one does not conclude with a reading from the Prophets [haftara] on these occasions. Both the one who begins the reading and the one who concludes the reading from the Torah recite a blessing; one recites before the beginning of the reading and one recites after its conclusion, but the middle reader does not recite a blessing.
הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה עוֹמֵד וְיוֹשֵׁב. קְרָאָהּ אֶחָד, קְרָאוּהָ שְׁנַיִם, יָצְאוּ. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְבָרֵךְ, יְבָרֵךְ. וְשֶׁלֹּא לְבָרֵךְ, לֹא יְבָרֵךְ. בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וּבְשַׁבָּת בַּמִּנְחָה, קוֹרִין שְׁלֹשָׁה, אֵין פּוֹחֲתִין וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן, וְאֵין מַפְטִירִין בַּנָּבִיא. הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה, מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ:
א׳
ברטנורא

הקורא את המגילה עומד ויושב – if he wants, he stands; if he wants, he sits.

קראוה שנים – together

יצאו – and we don’t that two voices are not heard as one, for since it (i.e., the Megillah reading) is beloved to them, they pay attention.

מקום שנהגו לברך אחריה יברך – but before [the Reading of the Megillah] it is required to recite in every place three blessings: “on the reading of the Megillah,” “who has performed miracles,” and “who has kept us alive,” whether at night or during the day, for the reading of the day is the essence, as it is written (Esther 9:28): “Consequently, these days are recalled and observed…” There is, according to the one who says that since he recited the blessing ”who has kept us alive” at night, he should not recite “who has kept us alive” in the daytime, and this makes sense.

ואין מוסיפין עליהן – that they would not make it difficult for the congregation because they are working days and on Shabbat at Minhah is also close to darkness, since the entire day [of Shabbat] they were accustomed to preach/expound [on the Torah], and for that reason also, we don’t recite a Haftarah.

הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה – The person who begins to read in the Torah first recites the blessing before [the reading] and the last person who closes the blessing through which he completes [the reading] recites the blessing after it, and all the others who read the Torah do not recite a blessing either before or after. But nowadays, the entire [Jewish] world practiced that everyone recites a blessing before it (i.e., the reading of the Torah) and after it, as a decree lest those who enter [the synagogue late] and did not hear the first person who recited the blessing before it and would say that there is no blessing of the Torah before [the reading], and because of those who leave [the synagogue early] and who did not hear [the last person] who closes the blessing who recites a blessing after it, and the first ones [that he heard] did not say a blessing and they would say that there is not blessing of the Torah after [the reading].

הקורא את המגילה עומד ויושב. רצה עומד רצה יושב:

קראוה שנים. ביחד.

יצאו. ולא אמרינן שני קולות אין נשמעין כאחד, דכיון דחביבא להו יהבי דעתייהו:

מקום שנהגו לברך. אחריה, יברך. אבל לפניה חייב לברך בכל מקום שלש ברכות, על מקרא מגילה, ושעשה נסים, ושהחיינו. בין בלילה בין ביום. דקריאה של יום עיקר דכתיב (אסתר ט׳:כ״ח) והימים האלה נזכרים ונעשים. ואיכא למאן דאמר דכיון שבירך שהחיינו בלילה לא יברך ביום שהחיינו. והכי מסתברא:

ואין מוסיפין עליהן. שלא יקשה לצבור. מפני שהן ימי מלאכה. ושבת במנחה נמי סמוך לחשיכה הוא, שהרי כל היום היו רגילים לדרוש. ומהאי טעמא נמי אין מפטירין:

הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה. המתחיל לקרות בתורה ראשון, מברך לפניה. והאחרון, החותם שהוא המשלים, מברך לאחריה. וכל שאר הקורין בתורה אין מברכין לא לפניה ולא לאחריה. והאידנא נהיגי עלמא דכולהו מברכין לפניה ולאחריה, גזירה משום הנכנסים ולא שמעו הראשון שבירך לפניה ויאמרו אין ברכה בתורה לפניה, ומשום היוצאים ולא ישמעו החותם מברך לאחריה, והראשונים לא ברכו. ויאמרו אין ברכה בתורה לאחריה:

שאלות נפוצות על משנה יומית

עדיין יש לכם שאלה? צרו קשר