המשנה היומית של היום
מגילה ב׳:ד׳ - ב׳:ה׳
The Mishnah Yomi for Monday, March 30, 2020 is מגילה ב׳:ד׳ - ב׳:ה׳
משנה א
Mishnayos Megillah Perek 2 Mishnah 4
מגילה פרק ב׳ משנה ד׳
משנה ב
Mishnayos Megillah Perek 2 Mishnah 5
מגילה פרק ב׳ משנה ה׳
ברטנורא
ולוידוי הפרים – the bullock of the anointed Kohen and the bullock for forgetfulness [as a cause of transgression] of the community upon which hey confess their sins that they had brought upon him.
ולידוי מעשר – (Deuteronomy 26:13): “[You shall declare before the LORD your God ‘I have cleared out the consecrated portion from the house;’….”
לסמיכה – (Leviticus 1:4): “He shall lay his hand upon the head of the burnt offering….”
להגשה – he brings near the meal offering fist in the southwest corner of the altar, and afterwards, he takes a fistful of it.
ולקמיצה ולהקטרה – it is talking about burning on the altar of the handful [of the meal-offering] which the priest takes [bending three middle fingers near the hollow of the hand as he takes hold of it], which is the meal offering corresponding to the sprinkling of the blood with sacrifice [of peace-offerings]. And it is not valid other than during the daytime, but the burning on the altar of the fats and limbs is valid throughout the night, as is taught in our Mishnah (Mishnah 6 and Berakhot, 1:1).
לקבלה – the reception of the blood in the bowl (out of which the sprinkling is done).
הזייה – the sprinkling of burnt bullocks of the inner sin-offerings, and the sprinkling of the blood on the altar is also called הזייה/”sprinkling.”
ולוידוי הפרים. פר כהן משיח, ופר העלם דבר של צבור, שמתודים עליהם חטאם שהביאום עליו:
ולוידוי מעשר. ביערתי הקדש מן הבית:
לסמיכה. וסמך את ידו על ראש העולה:
להגשה. מגיש את המנחה תחלה בקרן מערבית דרומית של מזבח, ואח״כ קומץ:
ולקמיצה ולהקטרה. בהקטרת קומץ קאמר, שהוא במנחה כנגד זריקת דם בזבחים, ואינה כשרה אלא ביום. אבל הקטר חלבים ואיברים כשר כל הלילה כדתנן במתניתין:
לקבלה. קבלת הדם במזרק:
להזייה. הזיית פרים הנשרפים וכל חטאות הפנימיות. וזריקת דם על המזבח נמי קרי הזייה:
שאלות נפוצות על משנה יומית
מה זה משנה יומית?
משנה יומית היא תוכנית לימוד יומית שבה המשתתפים לומדים שתי משניות (יחידות לימוד מתוך המשנה) בכל יום. באמצעות תוכנית זו, ניתן להשלים את כל המשנה בתוך כשש שנים.
מהי המשנה?
המשנה היא האוסף הכתוב המשמעותי הראשון של המסורת שבעל פה היהודית, והיא מהווה את הבסיס לתלמוד. היא נערכה סביב שנת 200 לספירה, וכוללת תורות ודיונים בהלכה מפי רבנים שונים.
מי החל את תוכנית משנה יומית?
בשנת 1934, הגאון מקוז’יגלוב, רב אריה צבי פרומר, שהחליף את רב מאיר שפירא (מייסד הדף היומי) בראשות ישיבת חכמי לובלין, יזם את מחזור לימוד משנה יומית, בהתמקדות בסדר זרעים וסדר טהרות. לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנת 1947, הרחיב רב יונה שטנצל, תלמידו של רב פרומר, את התוכנית, וקרא ללימוד מקיף של ששה סדרי משנה. הרעיון של לימוד שתי משניות ביום זכה לתמיכתם של דמויות כמו רב איסר זלמן מלצר, הרב מטשעבין, והרבי מגור, מה שסימן את ראשיתה הרשמית של משנה יומית.
כמה זמן לוקח להשלים את המשנה בעזרת משנה יומית?
באמצעות תוכנית משנה יומית, ניתן להשלים את המשנה בתוך כשש שנים בקירוב.
האם כל אחד יכול להצטרף למשנה יומית?
כן, כל מי שמעוניין ללמוד משנה יכול להתחיל את מחזור משנה יומית. אין צורך בידע מוקדם, ומתחילים מוזמנים בברכה.
האם עלי לדעת עברית כדי ללמוד משנה יומית?
אף שהמשנה נכתבה במקורה בעברית, קיימים תרגומים ופירושים רבים בשפות שונות, המנגישים אותה לכל מי שמעוניין ללמוד.
האם יש שעה מסוימת ביום ללימוד משנה יומית?
אין שעה קבועה. המשתתפים יכולים לבחור את השעה המתאימה ביותר ללוח הזמנים שלהם.
האם אפשר ללמוד משנה יומית בקבוצה?
כן, קהילות ובתי כנסת רבים מארגנים מפגשי לימוד קבוצתיים למשנה יומית. לימוד בקבוצה יכול לשפר את ההבנה ולחזק את תחושת החברות.
מה קורה אם פספסתי יום?
אם פספסתם יום, תוכלו להשלים את הפער על ידי לימוד המשניות שהוחמצו לצד לימוד היום הנוכחי, או על ידי הקדשת זמן נוסף עד שתחזרו למסלול.
ברטנורא
הכל כשרים לקרות את המגילה – [the word] "הכל"/”everyone” – includes women.
חוץ מחרש – Our Mishnah [is according to] Rabbi Yosi, who said (Mishnah Berakhot, 2:3): He who recites the Shema inaudibly to himself, he has not fulfilled [his religious obligation].
ר"י מכשיר בקטן – But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.
אין קורין את המגילה – for a person is required/liable to read the Megillah at night and go back to read it [again] during the day. But the reading of the day time should not be until than after sunrise, as it is written (Esther 9:28): “Consequently, these days are recalled and observed in every generation...”
ולא מלין – as it is written (Leviticus 12:3): “On the eighth day [the flesh of his foreskin] shall be circumcised.”
ולא טובלין ולא מזין – as it is written concerning sprinkling (Numbers 19:19): “The pure person shall sprinkle it upon the impure person on the third day and on the seventh day, [thus purifying him on the seventh day….].” And [the Rabbis] made an analogy between (two laws which rest of a biblical intimation or a principle common to both)/היקש – immersion in a ritual bath to sprinkling., and specifically when he immerses [in the Mikveh] on the seventh day, we say that from when it becomes night at the beginning of the seventh day, it is appropriate to immerse [in the Mikveh], and even though that nighttime is the beginning of the “day,” but once the seventh day has passed, it is permissible to to immerse [in the Mikveh] at night.
שומרת יום כנגד יום – On the eleven days between menstruating cycles. If she saw [blood] one day, she keeps [i.e., “counts”] the day afterwards and immerses on that selfsame day once the sun rises.
משעלה עמוד השחר כשר – for once the crack of dawn arrives, it is called “daytime,” as it is written in the book of Ezra (actually, Nehemiah 4:15): “And so we worked on, [while half were holding lances,] from the break of day until the stars appeared.” And it is written after this (verse 16): “…that we may use the night to stand guard and the day to work.” But, they did not say, “until sunrise,” rather in order to leave from the doubt of night, since not all are expert in when the crack of dawn occurs.
הכל כשרים לקרות את המגילה. הכל לאתויי נשים:
חוץ מחרש. מתניתין ר׳ יוסי היא דאמר הקורא ולא השמיע לאזניו לא יצא:
ר״י מכשיר בקטן. ואין הלכה כר׳ יהודה:
אין קורין את המגילה. שחייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולחזור ולקראה ביום. וקריאה של יום לא תהא אלא לאחר הנץ החמה, דכתיב (אסתר ט׳:כ״ח) והימים האלה נזכרים ונעשים:
ולא מלין. דכתיב (ויקרא י״ב:ג׳) וביום השמיני ימול:
ולא טובלין ולא מזין. דכתיב בהזאה (במדבר י״ט) והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי, והוקשה טבילה להזאה. ודוקא כשטובל בז׳ אמרינן דאין טובלין אלא ביום, ולא אמרינן משחשיכה בתחילת שביעי ראוי לטבול, אע״ג דלילה תחלת היום הוא. אבל משעבר יום ז׳ מותר לטבול בלילה:
שומרת יום כנגד יום. בי״א ימים שבין נדה לנדה. אם ראתה יום א׳ שומרת יום מחרתו וטובלת באותו יום עצמו משתנץ החמה:
משעלה עמוד השחר כשר. דמשעלה עמוד השחר אקרי יום, דכתיב בספר עזרא (נחמיה ד׳:ט״ו) ואנחנו עושים במלאכה [וגו׳] מעלות השחר ועד צאת הכוכבים, וכתיב בתריה והיה לנו הלילה משמר והיום למלאכה. ולא אמרו עד הנץ החמה אלא כדי לצאת מספק לילה, לפי שאין הכל בקיאין כשיעלה עמוד השחר: