המשנה היומית של היום
ביצה ב׳:ו׳ - ב׳:ז׳
The Mishnah Yomi for Sunday, May 24, 2020 is ביצה ב׳:ו׳ - ב׳:ז׳
משנה א
Mishnayos Beitzah Perek 2 Mishnah 6
ביצה פרק ב׳ משנה ו׳
משנה ב
Mishnayos Beitzah Perek 2 Mishnah 7
ביצה פרק ב׳ משנה ז׳
ברטנורא
מכבדין את המטות – when the eat there (they sweep between the couches). For they normally recline to eat on top of beds and because it is such a small place, they are not suspect lest it make indentations, as we would fear regarding a large house and it is impossible that there wouldn’t be an indentation/hole.
מוגמר – frankincense on top of the coals to smell it, but to perfume the utensils, it is the words of everyone that it is prohibited.
מקולס – its legs, and its innards are hanging outside of it [on its side] when they are roasting it, and they do this in memory of the Passover sacrifice, as it is written concerning it (Exodus 12:9): “[Do not eat any of it raw, or cooked in any way with water, but roasted-] head, legs and entrails – over the fire.” [The word] מקולס/an animal roasted in its entrails and legs on the head – is like this hero whose weaponry was with him (a reference to Goliath in I Samuel 17:5 who had a “bronze helmet/כובע נחשת ) and the Aramaic translation of “bronze helmet” is a bronze helmet (see also Rashi to Zebahim 88b). But Maimonides explained the word מקולס as meaning honorable, in the manner of praise.
וחכמים אוסרין – [The Sages forbid] all three. Sweeping because it makes indentations, and the spices put upon the coals/perfume because it is not necessary for every person, for it is not other than for those spoiled and those who indulge themselves in pleasures and to one who has a bad odor. The spices placed upon the coals – because it appears like one who is eating Holy objects outside [the Temple]. And the Halakha is according to the Sages.
מכבדין בין המטות. שאוכלין שם. שרגילים להסב ולאכול על גבי מטות. ומפני שהוא מקום מועט לא חיישינן שמא ישוה גומות כדחיישינן גבי בית שהוא גדול ואי אפשר שלא יהיה שם גומא:
מוגמר. לבונה על גבי גחלים להריח בה. אבל לגמר את הכלים דברי הכל אסור:
מקולס. כרעיו ובני מעיו תלויין חוצה לו [בצדו] כשצולהו, והיו עושים זכר לפסח דכתיב ביה (שמות י״ב:ט׳) ראשו על כרעיו ועל קרבו. מקולס כגבור זה שכלי זייניו עמו. תרגום וכובע נחשת, וקולסא דנחשא. ורמב״ם פירש מקולס מכובד׳ לשון קילוס:
וחכמים אוסרין. בשלשתן. כיבוד, משום אשוויי גומות. ומוגמר, משום דלאו צורך לכל נפש הוא שאינו אלא למפונקים ולמעונגים ולמי שריחו רע. מקולס, מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ. והלכה כחכמים:
שאלות נפוצות על משנה יומית
מה זה משנה יומית?
משנה יומית היא תוכנית לימוד יומית שבה המשתתפים לומדים שתי משניות (יחידות לימוד מתוך המשנה) בכל יום. באמצעות תוכנית זו, ניתן להשלים את כל המשנה בתוך כשש שנים.
מהי המשנה?
המשנה היא האוסף הכתוב המשמעותי הראשון של המסורת שבעל פה היהודית, והיא מהווה את הבסיס לתלמוד. היא נערכה סביב שנת 200 לספירה, וכוללת תורות ודיונים בהלכה מפי רבנים שונים.
מי החל את תוכנית משנה יומית?
בשנת 1934, הגאון מקוז’יגלוב, רב אריה צבי פרומר, שהחליף את רב מאיר שפירא (מייסד הדף היומי) בראשות ישיבת חכמי לובלין, יזם את מחזור לימוד משנה יומית, בהתמקדות בסדר זרעים וסדר טהרות. לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנת 1947, הרחיב רב יונה שטנצל, תלמידו של רב פרומר, את התוכנית, וקרא ללימוד מקיף של ששה סדרי משנה. הרעיון של לימוד שתי משניות ביום זכה לתמיכתם של דמויות כמו רב איסר זלמן מלצר, הרב מטשעבין, והרבי מגור, מה שסימן את ראשיתה הרשמית של משנה יומית.
כמה זמן לוקח להשלים את המשנה בעזרת משנה יומית?
באמצעות תוכנית משנה יומית, ניתן להשלים את המשנה בתוך כשש שנים בקירוב.
האם כל אחד יכול להצטרף למשנה יומית?
כן, כל מי שמעוניין ללמוד משנה יכול להתחיל את מחזור משנה יומית. אין צורך בידע מוקדם, ומתחילים מוזמנים בברכה.
האם עלי לדעת עברית כדי ללמוד משנה יומית?
אף שהמשנה נכתבה במקורה בעברית, קיימים תרגומים ופירושים רבים בשפות שונות, המנגישים אותה לכל מי שמעוניין ללמוד.
האם יש שעה מסוימת ביום ללימוד משנה יומית?
אין שעה קבועה. המשתתפים יכולים לבחור את השעה המתאימה ביותר ללוח הזמנים שלהם.
האם אפשר ללמוד משנה יומית בקבוצה?
כן, קהילות ובתי כנסת רבים מארגנים מפגשי לימוד קבוצתיים למשנה יומית. לימוד בקבוצה יכול לשפר את ההבנה ולחזק את תחושת החברות.
מה קורה אם פספסתי יום?
אם פספסתם יום, תוכלו להשלים את הפער על ידי לימוד המשניות שהוחמצו לצד לימוד היום הנוכחי, או על ידי הקדשת זמן נוסף עד שתחזרו למסלול.
ברטנורא
אין טומנין את החמין מיו"ט לשבת – for the School of Shammai holds that one does not bake other than if one made an Eruv with bread, and we don’t cook other than if he made an Eruv on the cooked dish, and we don’t put warm dishes in the chafing stove other than if he had warm dishes placed there from the eve of the Festival day. But the School of Hillel holds that we bake and cook and keep dishes warm for the Sabbath on the Eruv of the cooked dish alone. However, in the Gemara (Talmud Betzah 22a), it is proven that the School of Hillel also requires bread and meat and that is the Halakha.
ואין זוקפין מנורה – [ put together a candlestick] when its pieces can be taken apart, and we don’t restore them for that is similar to [the prohibition of] “building,” for there is building for utensils. But the School of Hillel holds that there is no building with utensils.
גריצין – thick loaves
אלא רקיקין – thin loaves, for the School of Shammai holds that one does make a great deal of bread on the Festival Day because of the effort involved. But the School of Hillel holds that we bake a great deal of bread on the Festival day, for at the time that the bread is plentiful, it bakes well.
וחרי – a large piece of dough that is baked upon coals, because it requires a large flame where the coals are continuously dimming/quenching, and there is great effort. But the Halakha is not according to Rabban Gamaliel where he is stringent like the words of the School of Shammai.
אין טומנין את החמין, מיו״ט לשבת. דסברי ב״ש אין אופין אלא א״כ עירב בפת, ואין מבשלין אלא א״כ עירב על התבשיל, ואין טומנין אלא א״כ היו לו חמין טמונין מעיו״ט. וב״ה סברי דאופין ומבשלין וטומנין על עירוב של תבשיל בלבד. ומיהו בגמרא מוכח דבית הלל נמי בעו פת ובשר. וכן הלכה:
אין זוקפין מנורה. של חוליות שנתפרקו חוליותיה׳ אין מחזירין אותן דהוי כבונה, ויש בנין בכלים. ובית הלל סברי אין בנין בכלים:
גריצין. ככרות עבות:
אלא רקיקין. ככרות דקות, דסברי בית שמאי אין אופין פת מרובה ביום טוב משום טרחא. ובית הלל אומרים אופין פת מרובה ביום טוב, שבזמן שהפת מרובה היא נאפית יפה:
וחרי. עיסה גדולה הנאפת ע״ג גחלים׳ משום דבעיא היסק גדול שהגחלים הולכות ועוממות וטרחא איכא. ואין הלכה כרבן גמליאל בכל מה שמחמיר כדברי בית שמאי: