Mishnah.org Logo

המשנה היומית של היום

סוכה ה׳:ד׳ - ה׳:ה׳

The Mishnah Yomi for Wednesday, June 3, 2020 is סוכה ה׳:ד׳ - ה׳:ה׳

＜ היום הקודםהיוםלמחרת ＞

משנה א

Mishnayos Sukkah Perek 5 Mishnah 4

סוכה פרק ה׳ משנה ד׳

4
The pious and the men of action would dance before the people who attended the celebration, with flaming torches that they would juggle in their hands, and they would say before them passages of song and praise to God. And the Levites would play on lyres, harps, cymbals, and trumpets, and countless other musical instruments. The musicians would stand on the fifteen stairs that descend from the Israelites’ courtyard to the Women’s Courtyard, corresponding to the fifteen Songs of the Ascents in Psalms, i.e., chapters 120–134, and upon which the Levites stand with musical instruments and recite their song. And this was the ceremony of the Water Libation: Two priests stood at the Upper Gate that descends from the Israelites’ courtyard to the Women’s Courtyard, with two trumpets in their hands. When the rooster crowed at dawn, they sounded a tekia, and sounded a terua, and sounded a tekia. When they who would draw the water reached the tenth stair the trumpeters sounded a tekia, and sounded a terua, and sounded a tekia, to indicate that the time to draw water from the Siloam pool had arrived. When they reached the Women’s Courtyard with the basins of water in their hands, the trumpeters sounded a tekia, and sounded a terua, and sounded a tekia. When they reached the ground of the Women’s Courtyard, the trumpeters sounded a tekia, and sounded a terua, and sounded a tekia. They continued sounding the trumpets until they reached the gate through which one exits to the east, from the Women’s Courtyard to the eastern slope of the Temple Mount. When they reached the gate through which one exits to the east, they turned from facing east to facing west, toward the Holy of Holies, and said: Our ancestors who were in this place during the First Temple period who did not conduct themselves appropriately, stood “with their backs toward the Sanctuary of the Lord, and their faces toward the east; and they worshipped the sun toward the east” (Ezekiel 8:16), and we, our eyes are to God. Rabbi Yehuda says that they would repeat and say: We are to God, and our eyes are to God.
חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה הָיוּ מְרַקְּדִים לִפְנֵיהֶם בַּאֲבוּקוֹת שֶׁל אוֹר שֶׁבִּידֵיהֶן, וְאוֹמְרִים לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת. וְהַלְוִיִּם בְּכִנּוֹרוֹת וּבִנְבָלִים וּבִמְצִלְתַּיִם וּבַחֲצוֹצְרוֹת וּבִכְלֵי שִׁיר בְּלֹא מִסְפָּר, עַל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים, כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה עָשָׂר שִׁיר הַמַּעֲלוֹת שֶׁבַּתְּהִלִּים, שֶׁעֲלֵיהֶן לְוִיִּים עוֹמְדִין בִּכְלֵי שִׁיר וְאוֹמְרִים שִׁירָה. וְעָמְדוּ שְׁנֵי כֹהֲנִים בַּשַּׁעַר הָעֶלְיוֹן שֶׁיּוֹרֵד מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים, וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בִּידֵיהֶן. קָרָא הַגֶּבֶר, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ. הִגִּיעוּ לְמַעְלָה עֲשִׂירִית, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ. הִגִּיעוּ לָעֲזָרָה, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ. הָיוּ תוֹקְעִין וְהוֹלְכִין, עַד שֶׁמַּגִּיעִין לַשַּׁעַר הַיּוֹצֵא מִזְרָח. הִגִּיעוּ לַשַּׁעַר הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח, הָפְכוּ פְנֵיהֶן לַמַּעֲרָב, וְאָמְרוּ, אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ בַמָּקוֹם הַזֶּה אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה, וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִים קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ, וְאָנוּ לְיָהּ עֵינֵינוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָיוּ שׁוֹנִין וְאוֹמְרִין, אָנוּ לְיָהּ, וּלְיָהּ עֵינֵינוּ:
ד׳
ברטנורא

באבוקות של אור – with four torches or eight (Talmud Sukkah 53a), this one who throw it and the other person would receive it.

דברי שירות ותשבחות – there were those from them that would say: “Happy is our childhood that we did not embarrass our elders,” these are our pious ones and men of deeds. And there were those who would say: “Happy are our elders who atoned for our childhoods,” these are the repentant individuals. Both groups would say: “Happy are those who did not sin, and he he who did sin and was pardoned.”

שעליהם הלוים עומדים בשיר – at the joy of the house of the water-drawing. But the platform for the song of the [sacrificial] offering was near the altar.

תקעו והריעו ותקעו – this was a sign to go and fill up water for libations from the Shiloah.

הגיעו לעזרה – to the ground of the Women’s courtyard.

הפכו פניהם למערב – to the side of the courtyard and the Temple, in order to state this matter.

שונין – they would repeat saying.

אנו ליה – they would prostrate and give thanks on what had taken place.

וליה עינינו – to trust in what will come.

באבוקות של אור. בארבע אבוקות או בשמונה, זורק זו ומקבל את זו:

דברי שירות ותשבחות. יש מהן שהיו אומרים אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו, אלו חסידים ואנשי מעשה. ויש שהיו אומרים אשרי זקנותינו שכפרה על ילדותינו, אלו בעלי תשובה. ואלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ונמחל לו:

שעליהם הלוים עומדים בשיר. בשמחת בית השואבה. אבל דוכן לשיר של קרבן אצל המזבח היה:

תקעו והריעו ותקעו. זה סימן לילך ולמלאות מים לניסוך מן השילוח:

הגיעו לעזרה. לקרקע עזרה של נשים:

הפכו פניהם למערב. לצד העזרה וההיכל כדי לומר דבר זה:

שונין. כופלין לומר

אנו ליה. משתחוים ומודים על מה שעבר.

וליה עינינו. מיחלות להבא:

משנה ב

Mishnayos Sukkah Perek 5 Mishnah 5

סוכה פרק ה׳ משנה ה׳

5
One sounds no fewer than twenty-one trumpet blasts in the Temple, and one sounds no more than forty-eight. The mishna elaborates: Each day there were twenty-one trumpet blasts in the Temple: Three blasts were sounded for the opening of the gates in the morning, nine for the daily morning offering, and nine for the daily afternoon offering, totaling twenty-one. And on a day when the additional offerings were sacrificed, e.g., the New Moon, with the additional offerings they would add nine additional blasts. And on Shabbat eve they would add six blasts sounded adjacent to the onset of Shabbat: Three to stop the people from their labor, as the blasts inform the people that Shabbat is approaching and they stop working, and three at the onset of Shabbat to demarcate between sacred and profane. On Shabbat eve during the festival of Sukkot, there were forty-eight blasts. How so? Three in the morning for the opening of the gates; three for the upper gate; and three for the lower gate; and three for the filling of the vessel with water, as described in the sequence of the ritual of drawing the water for the water libation (48b); and three when pouring the water libation upon the altar; nine for the daily morning offering; and nine for the daily afternoon offering; and nine for the additional offerings; three to stop the people from work; and three more to demarcate between sacred and profane, totaling forty-eight blasts.
אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, וְאֵין מוֹסִיפִין עַל אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה. בְּכָל יוֹם הָיוּ שָׁם עֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, שָׁלשׁ לִפְתִיחַת שְׁעָרִים, וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם. וּבַמּוּסָפִין הָיוּ מוֹסִיפִין עוֹד תֵּשַׁע. וּבְעֶרֶב שַׁבָּת הָיוּ מוֹסִיפִין עוֹד שֵׁשׁ, שָׁלשׁ לְהַבְטִיל הָעָם מִמְּלָאכָה, וְשָׁלשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל. עֶרֶב שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג הָיוּ שָׁם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה, שָׁלשׁ לִפְתִיחַת שְׁעָרִים, שָׁלשׁ לַשַּׁעַר הָעֶלְיוֹן, וְשָׁלשׁ לַשַּׁעַר הַתַּחְתּוֹן, וְשָׁלשׁ לְמִלּוּי הַמַּיִם, וְשָׁלשׁ עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ, תֵּשַׁע לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְתֵשַׁע לַמּוּסָפִין, שָׁלשׁ לְהַבְטִיל אֶת הָעָם מִן הַמְּלָאכָה, וְשָׁלשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל:
ה׳
ברטנורא

שלש לפתיתת שערים – When they open the gates of the courtyard, they would sound [the Shofar] with a Tekiah (a succession of connected notes), Teruah (a tremolo) and a Tekiah, and it would be considered to them as three Tekiot.

ותשע לתמיד של שחר – when they would offer the daily libations, the Levities would recite songs, and [during] three periods they would stop, and during each period the Kohanim would sound [the Shofar] Tekiah, Teruah, Tekiah, and the people would prostrate themselves [the Tekiah, Teruah, Tekiah would be considered to them as three], hence there were nine Tekiot.

להבטיל העם ממלאכה – the first Tekiah [in order to] suspend [from working] the people that are in the fields, the second Tekiah [caused] that the shutters would be removed and the stores would be locked, and at the third Tekiah, he removed what had to be removed and hid what had to be hidden what had been warmed and they kindled the candles.

ושלש להבדיל בין קודש לחול – after the first soundings [of the Shofar] , he delayed in order to roast a small fish, and he then [sounds] a Tekiah, and Teruah and a Tekiah. These three later soundsings to announce that the day has been sanctified.

שלש לפתיחת שערים – of the courtyard where they sound the Shofar daily.

ושלש לשער עליון – as we have said above (Tractate Sukkah, Chapter 5, Mishnah 4), two Kohanim stood at the upper gate and when the cock crowed, they would [sound] the Tekiah, the Teruah and the Tekiah.

ושלש לשער התחתון – as it is taught above (ibid.), whent hey arrived at the courtyard, they sounded the Tekiah, Teruah and Tekiah, and they lengthen them until they reached the lowest gate, as it is aught, they would continue to sound the Shofar until they arrived at the gate that leaves from the east, and thus they called the three of the lowest gate, and the three of the tenth ascending step are not considered, for this Tanna/teacher holds like Rabbi Eliezer ben Yaakov who stated that they do not sound the Shofar at the tenth step/ascent.

ושלש למילוי המים – after they drew the water and came to the Temple courtyard through the Water Gate, they sounded the Tekiah, Teruah and Tekiah.

על גבי המזבח – as it is taught in the Mishnah of [the fourth] chapter of [Tractate Sukkah], “Lulav V’Aravah/the palm branch and the willow (Mishnah 5), and they put them standing up on the altar, they sounded the Tekiah, the Teruah and the Tekiah. But our Tanna did not bring here [the case] when the Eve of Passover occurs on Shabbat, when the Passover sacrifice is slaughtered in three classes/groups and there were many soundings of the Shofar there, because it was not all that frequent when the Eve of Passover would occur on Shabbat. And that which is taught in the Mishnah (our text, Tractate Sukkah, Chapter 5, Mishnah 5; see also Tractate Arakhin, Chapter 2, Mishnah 3 for a similar phrasing), that we don’t add to the forty-eight sounds of the Shofar, it is not exact., for when the Eve of Passover falls on the Shabbat, there are times when they add up to fifty-seven sounds of the Shofar.

שלש לפתיחת שערים. כשפותחים שערי העזרה היו תוקעים תקיעה תרועה תקיעה, וחשיב להו לג׳ תקיעות:

ותשע לתמיד של שחר. כשהיו מנסכים נסכי התמיד הלוים אומרים בשיר. ושלשה פרקים היו מפסיקים בו, ועל כל פרק ופרק היו הכהנים תוקעים ג׳ תקיעות תקיעה תרועה תקיעה ומשתחוים העם [תר״ת חשיב להו לג׳] הרי ט׳ תקיעות:

להבטיל העם ממלאכה. תקיעה ראשונה לבטל העם שבשדות, תקיעה שניה נסתלקו התריסין וננעלו החנויות, תקיעה שלישית סלק המסלק והטמין המטמין את החמין והדליקו את הנרות:

ושלש להבדיל בין קודש לחול. לאחר התקיעות הראשונות שהה כדי לצלות דג קטן, ותוקע ומריע ותוקע. אלו ג׳ תקיעות אחרונות להודיע שקדש היום:

שלש לפתיחת שערים. של עזרה, שתוקעים בכל יום:

ושלש לשער העליון. כדאמרן לעיל עמדו שני כהנים בשער העליון קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו:

ושלש לשער התחתון. דתנן לעיל הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו. ומאריכין בהן עד שהגיעו לשער התחתון, כדתנן היו תוקעין והולכין עד שהגיעו לשער היוצא ממזרח, להכי קרי להו ג׳ של שער התחתון. וג׳ של מעלה עשירית לא קחשיב, דהאי ת״ק סבר כראב״י דאמר שלא היו תוקעים למעלה עשירית:

ושלש למילוי המים. לאחר ששאבום ובאו להם לעזרה דרך שער המים, תקעו והריעו ותקעו:

על גבי המזבח. דתנן בפ׳ לולב וערבה וזקפום על גבי המזבח. תקעו והריעו ותקעו. ותנא דידן לא מייתי הכא כשחל להיות ערב פסח בשבת שהפסח נשחט בשלש כתות ותקיעות טובא הוו התם, משום דלא שכיחא כולי האי שיבא ערב פסח בשבת. והא דתנן אין מוסיפין על מ״ח לאו דוקא, דבערב פסח שחל להיות בשבת זימנין דמוסיפים עד שבע וחמשים תקיעות:

שאלות נפוצות על משנה יומית

עדיין יש לכם שאלה? צרו קשר