המשנה היומית של היום
יומא א׳:ח׳ - ב׳:א׳
The Mishnah Yomi for Friday, July 24, 2020 is יומא א׳:ח׳ - ב׳:א׳
משנה א
Mishnayos Yoma Perek 1 Mishnah 8
יומא פרק א׳ משנה ח׳
משנה ב
Mishnayos Yoma Perek 2 Mishnah 1
יומא פרק ב׳ משנה א׳
ברטנורא
בראשונה כל מי שרוצה לתרום – Every Kohen who is from the same priestly division and wants to remove the ashes in the morning, removes the ashes, for there was no arbitration (by counting out a certain number on the raised fingers of those among whom a decision is to be made) in the matter.
ובזמן שהם מרובים – who come to remove the ashes, this one says: “I am removing the ashes” and that one says “I am removing the ashes,” this is their judgment.
רצים ועולים בכבש – of the altar, which is thirty-two cubits in length.
וכל הקודם – to enter into the upper four cubits of the ramp nearest the top of the altar, is worthy of/merits removing the ashes, and this is their lottery.
ואם היו שניהם שוים – through their entrance, neither one of them merits removing the ashes, but from now, all of them come to take a lottery. And what is the lottery? He who is appointed over the arbitration says to all of them to raise their fingers, that is to say, they should release their fingers so that each person can see his finger, since it is forbidden to count people from the Israelites; therefore, it was necessary for them to release the fingers in order that the fingers can be numbered, and not the people. And how would they do this? They would go around and stand together in a circle and the appointed one comes and takes hold of the turban from the head of one them (see Talmud Yoma 25a) and from him, the arbitration begins to count. And each one of them removes his finger and the appointed one/officer enunciates from his mouth a number and counts, either one hundred or sixty, many more than there are Kohanim present there, and says, whomever finishes with this total, through him will merit. And he begins to count from the one who took it from the head of the turban, and such were all of the arbitrations in the Temple Sanctuary.
אחת או שתים – one finger if he is health or two if he is sick, for the sick are unable to control/have mastery over his fingers, and we releases one [finger], its neighbor is released with it. But the two are not counted other than as one [finger].
ואין מוציאין אגודל במקדש – because of the deceivers, when the end of the numbering draws near and they would understand who would finish, that one standing before him would set out two fingers in order that he would count for two people and the number would hurry to end with him. But the appointed official did not comprehend because a person can distance his thumb from his finger a great deal until it appears as the fingers of two people, which one cannot do with the other fingers.
בראשונה כל מי שרוצה לתרום. כל כהן שהוא מאותו בית אב ורוצה לתרום את הדשן שחרית, תורם, ולא היה פייס בדבר:
ובזמן שהם מרובים. הבאים לתרום, זה אומר אני תורם וזה אומר אני תורם, זה היה משפטם:
רצים ועולים בכבש. המזבח, שהוא ל״ב אמה אורך:
וכל הקודם. ליכנס לתוך ארבע אמות עליונות של כבש הסמוכות לראש המזבח, זכה לתרום. וזהו גורלם:
ואם היו שניהם שוים. בכניסתם אין אחד מהם זוכה לתרום. אבל מעתה כולם באין להטיל גורל. ומהו הגורל הממונה על הפייסות אומר לכולם הצביעו כלומר הוציאו אצבעותיכם כל אחד יראה אצבעו, מפני שאסור למנות אנשים מישראל לפיכך הוצרכו להוציא האצבעות כדי שימנו האצבעות ולא האנשים. וכיצד עושים מקיפים ועומדים בעגולה והממונה בא ונוטל מצנפת מראשו של אחד מהם וממנו הפייס מתחיל למנות ומוציא כל אחד אצבעו והממונה מוציא מפיו סך ומנין, או מאה, או ששים, הרבה יותר ממה שיש שם כהנים, ואומר מי שיכלה חשבון זה אצלו יזכה. ומתחיל למנות מזה שנטל מראשו המצנפת, וסובב והולך ומונה האצבעות וחוזר חלילה עד סוף המנין, ומי שהמנין כלה בו הוא הזוכה. וכן כל הפייסות שבמקדש:
אחד או שנים. אצבע א׳ אם הוא בריא או שנים אם הוא חולה. שהחולה אינו יכול לכבוש אצבעותיו, וכשמוציא אחת יוצאה חברתה עמה. ואין השנים נמנין אלא אחת:
ואין מוציאים אגודל במקדש. מפני הרמאים, כשיקרב המנין לכלות ויבינו למי יכלה, יוציא זה העומד לפניו שתי אצבעות כדי שימנה לשני בני אדם וימהר המנין לכלות בו והממונה לא יבין לפי שהאדם יכול להרחיק האגודל מן האצבע הרבה עד שנראה כאצבעות שני בני אדם מה שאין יכול לעשות כן בשאר אצבעות:
שאלות נפוצות על משנה יומית
מה זה משנה יומית?
משנה יומית היא תוכנית לימוד יומית שבה המשתתפים לומדים שתי משניות (יחידות לימוד מתוך המשנה) בכל יום. באמצעות תוכנית זו, ניתן להשלים את כל המשנה בתוך כשש שנים.
מהי המשנה?
המשנה היא האוסף הכתוב המשמעותי הראשון של המסורת שבעל פה היהודית, והיא מהווה את הבסיס לתלמוד. היא נערכה סביב שנת 200 לספירה, וכוללת תורות ודיונים בהלכה מפי רבנים שונים.
מי החל את תוכנית משנה יומית?
בשנת 1934, הגאון מקוז’יגלוב, רב אריה צבי פרומר, שהחליף את רב מאיר שפירא (מייסד הדף היומי) בראשות ישיבת חכמי לובלין, יזם את מחזור לימוד משנה יומית, בהתמקדות בסדר זרעים וסדר טהרות. לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנת 1947, הרחיב רב יונה שטנצל, תלמידו של רב פרומר, את התוכנית, וקרא ללימוד מקיף של ששה סדרי משנה. הרעיון של לימוד שתי משניות ביום זכה לתמיכתם של דמויות כמו רב איסר זלמן מלצר, הרב מטשעבין, והרבי מגור, מה שסימן את ראשיתה הרשמית של משנה יומית.
כמה זמן לוקח להשלים את המשנה בעזרת משנה יומית?
באמצעות תוכנית משנה יומית, ניתן להשלים את המשנה בתוך כשש שנים בקירוב.
האם כל אחד יכול להצטרף למשנה יומית?
כן, כל מי שמעוניין ללמוד משנה יכול להתחיל את מחזור משנה יומית. אין צורך בידע מוקדם, ומתחילים מוזמנים בברכה.
האם עלי לדעת עברית כדי ללמוד משנה יומית?
אף שהמשנה נכתבה במקורה בעברית, קיימים תרגומים ופירושים רבים בשפות שונות, המנגישים אותה לכל מי שמעוניין ללמוד.
האם יש שעה מסוימת ביום ללימוד משנה יומית?
אין שעה קבועה. המשתתפים יכולים לבחור את השעה המתאימה ביותר ללוח הזמנים שלהם.
האם אפשר ללמוד משנה יומית בקבוצה?
כן, קהילות ובתי כנסת רבים מארגנים מפגשי לימוד קבוצתיים למשנה יומית. לימוד בקבוצה יכול לשפר את ההבנה ולחזק את תחושת החברות.
מה קורה אם פספסתי יום?
אם פספסתם יום, תוכלו להשלים את הפער על ידי לימוד המשניות שהוחמצו לצד לימוד היום הנוכחי, או על ידי הקדשת זמן נוסף עד שתחזרו למסלול.
ברטנורא
תורמין את המזבח – the removal of the ashes from the altar (based upon Leviticus 6:3), through which he takes the coals out with a (silver) coal-pan (see Mishnah Yoma, Chapter 4, Mishnah 4) whether there is a lot or whether there is a little on the eastern side of the ramp and it is absorbed there in its place, and it was at the beginning of the Divine Service in the morning.
או סמוך לו – near the time of the cock’s crowing or from before it or from after it.
ביוה"כ – he removes them from midnight, because of the weakness of the High Priest, since everything is upon him alone, he needs to wise earlier.
וברגלים – since there are many Israelites and many sacrifices and a lot of ashes in the place of the pile of wood on the altar in the Temple, and he must take up the ashes from the place of the pile of wood to a place that is in the middle of the altar, which is called תפוח/TAPUACH, for there is a large of pile of the ashes and the community which is directed like an apple, it was necessary to arise earlier and they would rise from the first watch which is one-third of the night (i.e. 10 pm, assuming that the sun sets at 6 pm and rises at 6 pm).
ולא היתה קריאת הגבר מגעת – on the Festivals.
עד שהיתה עזרה מלאה מישראל – who bring their sacrifices to offer them immediately after the morning daily-offering.
תורמין את המזבח. תרומת הדשן, שהוא חותה מן הדשן במחתה בין רב בין מעט ונותנו במזרחו של כבש ונבלע שם במקומו, והיא היתה תחלת העבודה בשחרית:
או סמוך לו. סמוך לקריאת הגבר או מלפניה או מלאחריה:
ביום הכפורים. תורם מחצות. משום חולשא דכהן גדול שעליו לבדו מוטל הכל צריך להשכים יותר:
וברגלים. דנפישי ישראל ונפישי קרבנות ורב הדשן במקום המערכה וצריך להעלות הדשן מן המערכה למקום שבאמצע המזבח ששמו תפוח שלשם גל גדול של דשן צבור ומכוונת כתפוח, היו צריכים להשכים יותר והיו משכימין מן האשמורת הראשונה שהיא שליש הלילה:
ולא היתה קריאת הגבר מגעת. ברגלים:
עד שהיתה עזרה מלאה מישראל המביאים קרבנותיהם להקריבם מיד אחר תמיד של שחר: