Mishnah.org Logo

המשנה היומית של היום

פסחים י׳:ג׳ - י׳:ד׳

The Mishnah Yomi for Wednesday, August 26, 2020 is פסחים י׳:ג׳ - י׳:ד׳

＜ היום הקודםהיוםלמחרת ＞

משנה א

Mishnayos Pesachim Perek 10 Mishnah 3

פסחים פרק י׳ משנה ג׳

3
The attendants brought vegetables before the leader of the seder prior to the meal, if there were no other vegetables on the table. He dips the ḥazeret into water or vinegar, to taste some food before he reaches the dessert of the bread, i.e., the bitter herbs, which were eaten after the matza. They brought before him matza and ḥazeret and ḥaroset, and at least two cooked dishes in honor of the Festival. The tanna comments that this was the practice, although eating ḥaroset is not a mitzva but merely a custom. Rabbi Eliezer ben Tzadok says: Actually, it is a mitzva to eat ḥaroset. And in the period when the Temple stood and they offered the Paschal lamb, they brought before him the body of the Paschal lamb.
הֵבִיאוּ לְפָנָיו, מְטַבֵּל בַּחֲזֶרֶת, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְפַרְפֶּרֶת הַפַּת. הֵבִיאוּ לְפָנָיו מַצָּה וַחֲזֶרֶת וַחֲרֹסֶת וּשְׁנֵי תַבְשִׁילִין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חֲרֹסֶת מִצְוָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, מִצְוָה. וּבַמִּקְדָּשׁ הָיוּ מְבִיאִים לְפָנָיו גּוּפוֹ שֶׁל פָּסַח:
ג׳
ברטנורא

הביאו לפניו – the vegetables so that a young child will recognize them and ask, for it is was not the manner to bring vegetables [to the table] before the meal.

מטבל בחזרת – not specifically lettuce, for this first dipping is with other vegetables, other than if he lacked other vegetables, he would dip with lettuce in place of other vegetables. And the language of “dipping” means eating, and because all of their eating was done by dipping, which is called eating by dipping. However, this dipping was not with lettuce, as it is taught further on [in our Mishnah] that they would bring before him unleavened bread and lettuce and Haroset, it follows that they had not yet been brought.

עד שמגיע לפרפר את הפת – to the eating of the unleavened bread. And this comes to inform us that no other eating interrupts between the eating of the vegetables and the eating of the unleavened bread. For before that he would arrive to that lettuce which was commanded, upon which he recites the blessing “on the eating of bitter herbs,” he eats unleavened bread first, as it is written (Numbers 9:11): “They [shall eat it] with unleavened bread and bitter herbs.” Matzot/unleavened bread first and afterwards bitter herbs/Maror.

וחרוסת – which we make from figs, and nuts, peanuts and almonds and several kinds of fruits and we place in it apples and we clean them with a mortar and mix them in vinegar and put spices, reed stalks, cinnamon, like thin, long wicks, in memory of the straw (used by the Israelite slaves to build the treasure-cities for the Pharaoh) and it needs to be thick, in memory of the plaster.

שאין חרוסת מצוה – but rather for medicinal purposes to nullify the burning of the lettuce which is bad and hard on the body like poison.

ר"א ברבי צדוק אומר מצוה – in memory of the apple that women would give birth to their sons there (i.e., in Egypt) without pain, and in memory of the plaster.

הביאו לפניו. הירקות. כדי שיכיר תינוק וישאל, לפי שאין דרך להביא ירקות קודם סעודה:

מטבל בחזרת. לאו דוקא חזרת, דטבול ראשון זה הוי בשאר ירקות, אלא אם אין לו שאר ירקות מטבל בחזרת במקום שאר ירקות. ולשון מטבל אוכל. ולפי שכל אכילתן ע״י טיבול היתה, קרי לאכילה טיבול. ומיהו טיבול זה לאו בחרוסת הוא, מדקתני לקמן הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת. מכלל דעדיין לא הובאו:

עד שמגיע לפרפר את הפת. לאכילת מצה. והא קמ״ל שאין אכילה אחרת מפסקת בין אכילת ירקות לאכילת מצה. דקודם שיגיע לאותו חזרת של מצוה שמברך עליו על אכילת מרור אוכל מצה תחלה, כדכתיב (במדבר ט׳:י״א) על מצות ומרורים, מצות ברישא והדר מרורים:

וחרוסת. שעושים מתאנים ולוזים ובטנים ושקדים וכמה מיני פירות ומשימין בה תפוחים ודכין הכל במדוכה ומערבין בחומץ ונותנין עליה תבלין קנה וקנמון כעין פתילות דקות ארוכות זכר לקש וצריך שתהיה עבה זכר לטיט:

שאין חרוסת מצוה. אלא לרפואה לבטל שרף החזרת, שרע וקשה לגוף כארס:

רבי אליעזר ברבי צדוק אומר מצוה. זכר לתפוח שהיו יולדות שם בניהם בלא עצב, וזכר לטיט:

משנה ב

Mishnayos Pesachim Perek 10 Mishnah 4

פסחים פרק י׳ משנה ד׳

4
The attendants poured the second cup for the leader of the seder, and here the son asks his father the questions about the differences between Passover night and a regular night. And if the son does not have the intelligence to ask questions on his own, his father teaches him the questions. The mishna lists the questions: Why is this night different from all other nights? As on all other nights we eat leavened bread and matza as preferred; on this night all our bread is matza. As on all other nights we eat other vegetables; on this night we eat bitter herbs. The mishna continues its list of the questions. When the Temple was standing one would ask: As on all other nights we eat either roasted, stewed, or cooked meat, but on this night all the meat is the roasted meat of the Paschal lamb. The final question was asked even after the destruction of the Temple: As on all other nights we dip the vegetables in a liquid during the meal only once; however, on this night we dip twice. And according to the intelligence and the ability of the son, his father teaches him about the Exodus. When teaching his son about the Exodus. He begins with the Jewish people’s disgrace and concludes with their glory. And he expounds from the passage: “An Aramean tried to destroy my father” (Deuteronomy 26:5), the declaration one recites when presenting his first fruits at the Temple, until he concludes explaining the entire section.
מָזְגוּ לוֹ כוֹס שֵׁנִי, וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל אָבִיו, וְאִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ, מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת, שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻלּוֹ מַצָּה. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, הַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בָּשָׂר צָלִי, שָׁלוּק, וּמְבֻשָּׁל, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻלּוֹ צָלִי. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ מַטְבִּילִין פַּעַם אַחַת, הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים. וּלְפִי דַעְתּוֹ שֶׁל בֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ. מַתְחִיל בִּגְנוּת וּמְסַיֵּם בְּשֶׁבַח, וְדוֹרֵשׁ מֵאֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי, עַד שֶׁיִּגְמֹר כֹּל הַפָּרָשָׁה כֻלָּהּ:
ד׳
ברטנורא

וכאן הבן שואל – In all the books, it is not written, "וכאן"/”and here,” but rather [it is written], "וכן"/and similarly, like (Numbers 27:6): “The plea of Zelophehad’s daughters is just/"וכן בנות צלפחד דברות" , that is to say, and it is the law that when pouring the second cup [of wine] is when the child asks, “Why is [this night] different?”

הלילה הזה כולו צלי – At the time when the Temple existed, the child would ask as such.

מתחיל בגנות – at the outset our ancestors were idolaters and they were slaves.

ומסיים בשבח – that God (literally, “the place”) brought us close to His service and redeemed our ancestors from Egypt.

וכאן הבן שואל. בכל הספרים אין כתוב וכאן, אלא וכן, כמו כן בנות צלפחד דוברות (במדבר כ״ז:ז׳). כלומר ודין הוא שבמזיגת כוס שני יהיה הבן שואל מה נשתנה:

הלילה הזה כולו צלי. בזמן שבית המקדש קיים היה הבן שואל כך:

מתחיל בגנות. מתחלה עובדי ע״ז היו אבותינו ועבדים היינו:

ומסיים בשבח. שקרבנו המקום לעבודתו וגאל את אבותינו ממצרים:

שאלות נפוצות על משנה יומית

עדיין יש לכם שאלה? צרו קשר