המשנה היומית של היום
שבת כ״ד:ב׳ - כ״ד:ג׳
The Mishnah Yomi for Wednesday, November 25, 2020 is שבת כ״ד:ב׳ - כ״ד:ג׳
משנה א
Mishnayos Shabbos Perek 24 Mishnah 2
שבת פרק כ"ד משנה ב׳
משנה ב
Mishnayos Shabbos Perek 24 Mishnah 3
שבת פרק כ"ד משנה ג׳
ברטנורא
אין אובסין – we [don’t] force feed it and stick it down its throat; and the explanation of "אובסין" is making a manger of her stomach (i.e., fill it up to swelling – see Talmud Shabbat 155b).
ולא דורסים – when he stuff’s food into the camel’s throat, however, this is not like "אובסין"/not making her a manger of her stomach (fill up to swelling).
אבל מלעיטים – that you insert the food to a place where it can come back (and be rechewed).
ואין ממראין – to fatten, from the language of (Isaiah 1:11): “and suet of fatlings” – and the explanation is that they insert in it (i.e., the calf) the food inside from the esophagus, in a place where it cannot come back up.
ומהלקטין לתרנגולים – that he inserts the food into its mouth into a place where it can come back up.
אבל לא גובלין – they do not knead it in water.
אין נותנין מים לפני דבורים – for their food is not upon him (i.e., the owner) since they go out and eat in the fields and water is found for them in lakes.
דורסיאות – doves that grow up in houses and they are called דורסיאות – on account of King Herod who raised them in his palace.
אין אובסין. [אין] מאכילין אותו על כרחו ותוחבים לו בגרונו, ופירוש אובסין, עושין לה אבוס בתוך מעיה:
ולא דורסים. שדורס המאכל לתוך גרונה. ומיהו לא הוי כמו אובסין:
אבל מלעיטים. שתוחב לו המאכל למקום שיכול להחזיר:
אין ממראין. מפטמין, לשון וחלב מריאים (ישעיהו א׳:י״א). ופירוש המראה, שתוחב לו המאכל לפנים מבית הבליעה במקום שאינו יכול להחזיר:
ומהלקטין לתרנגולים. שתוחב המאכל לתוך פיו במקום שיכול להחזיר:
אבל לא גובלין. אין לשין אותו במים:
אין נותנין מים לפני דבורים. שאין מזונותיהן עליו, שיוצאין ואוכלין בשדה ומים מצויין להם באגמים:
דורסיאות. יונים שגדלים בבתים. ונקראים דורסיאות על שם הורדוס המלך שהיה מגדל מהן בארמונו:
שאלות נפוצות על משנה יומית
מה זה משנה יומית?
משנה יומית היא תוכנית לימוד יומית שבה המשתתפים לומדים שתי משניות (יחידות לימוד מתוך המשנה) בכל יום. באמצעות תוכנית זו, ניתן להשלים את כל המשנה בתוך כשש שנים.
מהי המשנה?
המשנה היא האוסף הכתוב המשמעותי הראשון של המסורת שבעל פה היהודית, והיא מהווה את הבסיס לתלמוד. היא נערכה סביב שנת 200 לספירה, וכוללת תורות ודיונים בהלכה מפי רבנים שונים.
מי החל את תוכנית משנה יומית?
בשנת 1934, הגאון מקוז’יגלוב, רב אריה צבי פרומר, שהחליף את רב מאיר שפירא (מייסד הדף היומי) בראשות ישיבת חכמי לובלין, יזם את מחזור לימוד משנה יומית, בהתמקדות בסדר זרעים וסדר טהרות. לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנת 1947, הרחיב רב יונה שטנצל, תלמידו של רב פרומר, את התוכנית, וקרא ללימוד מקיף של ששה סדרי משנה. הרעיון של לימוד שתי משניות ביום זכה לתמיכתם של דמויות כמו רב איסר זלמן מלצר, הרב מטשעבין, והרבי מגור, מה שסימן את ראשיתה הרשמית של משנה יומית.
כמה זמן לוקח להשלים את המשנה בעזרת משנה יומית?
באמצעות תוכנית משנה יומית, ניתן להשלים את המשנה בתוך כשש שנים בקירוב.
האם כל אחד יכול להצטרף למשנה יומית?
כן, כל מי שמעוניין ללמוד משנה יכול להתחיל את מחזור משנה יומית. אין צורך בידע מוקדם, ומתחילים מוזמנים בברכה.
האם עלי לדעת עברית כדי ללמוד משנה יומית?
אף שהמשנה נכתבה במקורה בעברית, קיימים תרגומים ופירושים רבים בשפות שונות, המנגישים אותה לכל מי שמעוניין ללמוד.
האם יש שעה מסוימת ביום ללימוד משנה יומית?
אין שעה קבועה. המשתתפים יכולים לבחור את השעה המתאימה ביותר ללוח הזמנים שלהם.
האם אפשר ללמוד משנה יומית בקבוצה?
כן, קהילות ובתי כנסת רבים מארגנים מפגשי לימוד קבוצתיים למשנה יומית. לימוד בקבוצה יכול לשפר את ההבנה ולחזק את תחושת החברות.
מה קורה אם פספסתי יום?
אם פספסתם יום, תוכלו להשלים את הפער על ידי לימוד המשניות שהוחמצו לצד לימוד היום הנוכחי, או על ידי הקדשת זמן נוסף עד שתחזרו למסלול.
ברטנורא
פקיעי עמיר – straw of ears of corn that were tied together, we loosen them, for all the while that they are tied together they are not food/eatables, and we loosen them to make them into food, but we spread them to scatter them in the manner that we scatter grasses before the animal in order that it would smell it their scent and it would be nice for her to consume them, but it is prohibited with bundles of sheaves, for after they have made it into food, they untying bundles/bunch and the that which is spread, it is not other than for mere enjoyment, but he is troubling himself with something that is already food, we don’t trouble ourselves with it.
ומפספסים את הכיפים – moist cedar branches we spread out and stretch them in front of the animal in order that it would smell their scent for without spreading them out, they are not food.
אבל לא את הזירין – they are bundles of sheaves but these bundles have two ties, one at their head and another at their end, but the small bunches/capsules have three bands (see Talmud Shabbat 155a) - one additional connection in their middle and our Mishnah mentions it for we do not spread these bundles of sheaves, even though they are pressed against each other and become heated, for the animals set them aside but rather, he loosens three bunches only, for the loosening of the bands is a burden for her and the food is like bunches [when tied with two bands].
אין מרסקין את השחת – we don’t cut grass of grain and this is fodder for cattle because it is a trouble that is not necessary.
רבי יהודה מתיר בחרובין לבהמה דקה – since its teeth are thin and hard for her, but the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.
פקיעי עמיר. קשין של שבלים שאגדן, מתירין אותן, דכל זמן שהן קשורין לאו אוכלא נינהו ומתירין אותן לשווינהו אוכלא, אבל פספוס, לפזרן כדרך שרגילין לפזר עשבים לפני בהמה כדי שתריח ריחן ויהיו יפין לה לאכלן, אסור בפקיעי עמיר, דמאחר דאתעבידו אוכלא בהתר הפקיעין, והפספוס אינו אלא לתענוג בעלמא, ומטרח בדבר שהוא כבר אוכל לא טרחינן:
ומפספסים את הכיפים. ענפים לחים של ארז, מפזרים ושוטחים אותן לפני הבהמה שתריח ריחן, דבלאו פספוס לא הוו אוכלא:
אבל לא את הזירין. הן הן פקיעי עמיר, אלא שהפקיעין יש להן שני קשרים אחד בראשן ואחד בסופן, והזירין יש להן שלשה קשרים קשר אחד יתר באמצען. וקאמרה מתניתין שאין מפספסים את הזירין ואע״פ שהן דחוקים זה בזה ומתחממים והבהמה קצה בהן, אלא מתיר שלשה אגדיהן בלבד, דהתרת אגדיהן משוי לה אוכלא כפקיעין:
אין מרסקין את השחת. אין מחתכין עשב של תבואה, והיא אספסתא, משום דטרחא שלא לצורך הוא:
רבי יהודה מתיר בחרובין לבהמה דקה. ששיניה דקות וקשין לה. ואין הלכה כר״י: