Mishnayos Maaser Sheni Perek 1 Mishnah 4

מעשר שני פרק א׳ משנה ד׳

One who bought a wild animal for a shelamim offering or a domesticated beast for non-sacrificial eating, the hide does not become hullin. Open or sealed jars of wine [which were bought] in a place where they are usually sold open, the jars do not become hullin. Baskets of olives or baskets of grapes [bought] together with the vessel, the value of the vessel does not become hullin.

הַלּוֹקֵחַ חַיָּה לְזִבְחֵי שְׁלָמִים, בְּהֵמָה לִבְשַׂר תַּאֲוָה, לֹא יָצָא הָעוֹר לְחֻלִּין. כַּדֵּי יַיִן פְּתוּחוֹת אוֹ סְתוּמוֹת, מְקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִמָּכֵר פְּתוּחוֹת, לֹא יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין. סַלֵּי זֵיתִים וְסַלֵּי עֲנָבִים עִם הַכְּלִי, לֹא יָצְאוּ דְמֵי הַכְּלִי לְחֻלִּין:

ד׳

ברטנורא

הלוקח חיה לזבח שלמים – for a sacrifice cannot come from a wild-beast, as it is written (Leviticus 1:2): “[Speak to the Israelite people, and say to them: When any of you presents an offering of cattle to the LORD, he shall choose his offering] from the herd or from the flock.”

ובהמה לבשר תאוה – But the Sages decreed that they should not purchase cattle from the monies of the Second Tithe, but [only] peace-offerings, because originally, it was permissible to purchase cattle for meat that you may desire; but since everyone would purchase cattle for meat that you may desire, and they exclude it from being on the altar, they retracted and said that [cattle] should not be purchased.

אין העור יוצא לחולין – that is to say that it is not in this category that the hide should go to non-sacred purposes, but rather, he did not purchase for [Second] Tithe neither wild-beast nor cattle, for it became like someone who purchases a bull for ploughing with the monies of [Second] Tithe, for he did not purchase [Second] Tithe.

לא יצא הקנקן לחולין – since they had the custom of selling the wine without the jar.

לא יצאו דמי הכלי לחולין – because it was the practice to sell it without the jar.

הלוקח חיה לזבחי שלמים. ואין קרבן בא מן החיה, דכתיב (ויקרא א׳:ב׳) מן הבקר ומן הצאן:

ובהמה לבשר תאוה. חכמים גזרו שלא יקנו בהמה ממעות מעשר שני אלא שלמים, לפי שבראשונה היה מותר ליקח בהמה לבשר תאוה, כיון שראו שהיו הכל לוקחים בהמה לבשר תאוה ומבריחים אותה מעל גבי המזבח חזרו ואמרו לא יקחו:

אין העור יוצא לחולין. כלומר אינו בתורת זו שיצא העור לחולין, אלא לא קנה מעשר לא החיה ולא הבהמה, דנעשה כקונה שור לחרישה בדמי מעשר, דלא קנה מעשר:

לא יצא הקנקן לחולין. כיון שנהגו למכור היין בלא הקנקן:

לא יצאו דמי הכלי לחולין. לפי שדרך למכרן בלא הכלי: