Mishnayos Avos Perek 5 Mishnah 11

אבות פרק ה׳ משנה י"א

There are four kinds of temperaments: Easy to become angry, and easy to be appeased: his gain disappears in his loss; Hard to become angry, and hard to be appeased: his loss disappears in his gain; Hard to become angry and easy to be appeased: a pious person; Easy to become angry and hard to be appeased: a wicked person.

אַרְבַּע מִדּוֹת בַּדֵּעוֹת. נוֹחַ לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ. קָשֶׁה לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִשְׂכָרוֹ. קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, חָסִיד. נוֹחַ לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, רָשָׁע:

י"א

ברטנורא

This is the textual variant that we [follow]: [a person who is] easy to anger and easy to appease -- his gain is canceled by his loss. [A person who is] hard to anger but [also] hard to appease -- his loss is canceled by his gain: A man who get angry quickly about everything - even though he goes back and is quickly appeased - his loss is greater than his reward; as most of his deeds are spoiled, since he is easy to anger about each and every thing. But [if he is] hard to anger - even though he has a bad trait [in] that he is hard to appease - his great reward [in] that he is hard to anger cancels out his small loss [in] that he is hard to appease, and most of his deeds are refined. And some [follow] the variant [that has] the opposite, and [the first] variant seems more like the main [one].

הָכִי גָּרְסִינַן נוֹחַ לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ, קָשֶׁה לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִשְׂכָרוֹ. אָדָם שֶׁכּוֹעֵס מַהֵר עַל כָּל דָּבָר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חוֹזֵר וּמִתְרַצֶּה מְהֵרָה, הֶפְסֵדוֹ מְרֻבֶּה מִשְּׂכָרוֹ, שֶׁרֹב מַעֲשָׂיו מְקֻלְקָלִים מֵאַחַר שֶׁהוּא נוֹחַ לִכְעֹס עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר. אֲבָל הַקָּשֶׁה לִכְעֹס, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִדָּה רָעָה שֶׁהוּא קָשֶׁה לִרְצוֹת, יָצָא הֶפְסֵדוֹ הַמֻּעָט שֶׁהוּא קָשֶׁה לִרְצוֹת בִּשְׂכָרוֹ הַמְרֻבֶּה שֶׁהוּא קָשֶׁה לִכְעֹס, וְרֹב מַעֲשָׂיו מְתֻקָּנִים. וְאִית דְּגַרְסֵי אִפְּכָא. וְגִרְסָא זוֹ נִרְאֵית לִי עִקָּר:

רש״י

יצא שכרו שהוא מקבל שכר במה שנוח לרצות בהפסדו שהוא מפסיד במה שהוא נוח לכעוס שכל שעה צריך דמים לפייסו ואינו נשכר כלומר שגדול הפסדו משכרו:

אבל קשה לכעוס וקשה לרצות טובה מעט הימנה שכרו שהוא כועס בקושי מרובה מהפסדו דקשה לרצות יצא הפסדו מועט ברוב שכרו שהוא מרויח כשאינו כועס תדיר:

רשע. שמתוך כך בא לידי עון דאמר מר לא תרתח ולא תחטי: